קברים נורדים – פרק 16: יותר חלש מאחותי הקטנה

פרק 16: יותר חלש מאחותי הקטנה

"א-" השתנקתי. כולנו היינו המומים ממה שרובין עשתה בהנפת יד, כיצד היא הפכה את הענק העצום, שהצליח להביס את כולנו, לדובי צעצוע ופרוותי בלא מאמץ. רציתי להגיד לה תודה על מה שהיא עשתה ועל זה שהצילה אותנו, אך המילים לא יצאו כאילו אבן חסמה את גרוני מלהמשיך לדבר. ככל הנראה ההפתעה והפחד שיתקו אותי ואת שאר חבריי לקבר. כולנו הבטנו בה בהתפלאות.
"את הצלת אותנו." ג'ייסון אמר את המובן מעליו. "תודה."
אסטריד שהייתה מעולפת מהמכה של הענק, רק הרימה את האגודל שלה לאוויר ונשפה בצחוק. רובין עמדה מולנו וחשבה מה לעשות, היא שינתה מיד נושא, כאילו לא רצתה שישבחו אותה. "איפה האלים? אתם חושבים שאנחנו צריכים לחפש אותם?"
"אני מניח שכן, בכל זאת, הם הדרך היחידה שלנו לעוף מהמקום הארור הזה וכדאי שזה יקרה מהר." אמרתי.
"בגלל סורט שמעולף במערה?" אסטריד הרימה את ראשה והזכירה לנו.
"גם. וגם כי אני לא בטוח כמה זמן הקסם של ג'ייסון יחזיק. אני חושב שזו הסיבה שכבר כמעט ולא חם לנו בארץ שכולה לבה ולהבות." אמרתי אך נראה שאף אחד מהם לא שם לב. "לא שמתם לב?" שאלתי והבטתי בהם, פתאום היה נראה כי ירד להם האסימון והם הבינו שאני צודק.
"כדאי שנישאר כאן, הענק אמר שהאלים בדרך." הציע בראן והביט בחרב שלו. "אם הם לא יבואו בחצי שעה הקרובה, נצטרך למצוא דרך לצאת מכאן."
אחרי זמן רב ולא מדוד הבנו שהאלים לא הולכים להגיע, בין אם הרגו אותם ובין אם הם התייבשו או נחטפו – הם לא הגיעו. ובנוסף לכל הדברים האלו, התחלנו לאט לאט להרגיש את החום והחלטנו להתחיל לפעול.
בהתחלה, אף אחד לא ידע מה לעשות, אפילו לא ג'ייסון שהיה נראה אבוד.
בראן הבריק ברעיון דיי מדהים, ובפעם הראשונה מאז תחילת הסיפור שאני לא ציני. הרעיון באמת טוב והוא ללכת לסורט ולשאול אותו איך יוצאים ממוספלהיים. או יותר נכון, לאיים עליו שיגיד לנו.
היינו במערה, כשהבטנו בסורט הוא ניסה להראות שהוא בסדר, ושזה רק שריטה יבשה. הוא ישב בחוסר אונים כשגבו נשען על הקיר. "אתה יודע? יחסית למלך ענקי האש, אתה דיי חלש וגם לוקח לך הרבה זמן להתרפאות." רובין עקצה. הוא היה מיוזע כולו, גוון עורו הכתום היה חיוור ושפתיו היו יבשות.
הוא השתנק וניסה לזוז כשעיניו לא יורדות מאיתנו. "זה קשור לעובדה שפגעתם בי עם זה." הוא אמר בקול חלש והצביע על החרב שבראן החזיק. "אני קשור לראגנרוק, ברגע שהוא יגיע אני אהיה חזק מספיק –" הוא אמר אך נקטע על ידי שיעול. "לשרוף את כל העולמות."
"אבל בינתיים אתה יותר חלש מאחותי הקטנה." אמרתי בניסיון לפגוע בו, אך בעצם, במחשבה שנייה, פגעתי יותר באחותי.
"מה –אתם רוצים?" הוא שאל ובלע את רוקו בכבדות.
"האלים הבריזו לנו." בראן היה ציני. קולו היה משולב במעט כעס – אולי גם קצת אכזבה מהאלים עליהם למד.
"אנחנו רוצים ללכת מכאן כמה שיותר מהר." השלמתי אותו אחרי דבריו.
הוא גלגל את עיניו. "אני שונא לחזור על עצמי. אבל מה אתם רוצים?"
"ספר לנו איך יוצאים מהארץ שלך." בראן אמר והניח את הלהב על גרונו הדק של סורט. היה נראה כי אש או לבה זורמים בתוך מתכת הלהב.
הוא צחק אך בראן השתיק אותו כשקירב את חוד החרב לתוך גרונו – כמעט נועץ אותו. "בסדר. בסדר." הוא אמר. "יש רק דרך אחת."
"ספר לנו אותה." בראן אמר ברצינות.
סורט חייך. "זה יעלה לכם במחיר."
הבטתי בחבריי לקבר, והחלטתי לענות על זה. "כל עוד זה לא יהיה קשור בלקחת את החרבות שלנו, או לעזור לך להשמיד איך שהוא את העולמות – אנחנו נסכים."
"אין בעיה. את המחיר אני אגיד לכם בסוף הסיפור." הוא הניח את כף ידו על החתך שבראן יצר בחזהו ובחן את רמת הפציעה – הדם כבר התייבש והפצע החל להגליד. "אתם מכירים את המיתולוגיה הנורדית?" הוא שאל ובלע את רוקו.
"אחרי המסע הזה, כן." הערתי.
הוא התעלם, כמובן, והמשיך לדבר. "אז העולמות שלכם, שלנו, ושל האלים הכבירים שלכם – ושל עוד עמים וזנים אחרים – ממוקמים על עץ ענק. היגדראסיל." הוא אמר והשתעל לאחר מכן. "תוכלו ללכת אל המצוק שיש לא רחוק מכאן, ופשוט לקפוץ." הוא צחק.
"לקפוץ?" ג'ייסון היה נראה כמו אחד שלא כדאי להתעסק איתו. הוא היה נראה כמו אחד שצריך לשחק בייסבול פעם נוספת עם זאב ולנפץ לו את הגולגולת כמו שעשה בעבר – בשביל לפרוק עצבים. "זה מה שאתה מציע לנו? לקפוץ למותנו?"
בראן היה נראה שקוע בתוך עצמו, מהורהר מעט.
"אתם תיפלו אל הנורנהיים – הארץ שממוקמת הכי קרוב אל תחתית עץ היגדראסיל ואז תוכלו לצאת מכאן ולהגיע למקום הבא ברשימה שלכם." הוא אמר.
"איך נוכל לבטוח בך – איך נוכל לדעת שאתה אומר את האמת?" שאלתי בחשד.
בראן ענה במקומו. "הוא צודק, לפי המיתולוגיה – העולם שממוקם בתחתית הוא הנורנהיים." הוא אמר ונאנח. "אנחנו צריכים לקפוץ." הוא הסתובב והביט בנו, במבט בטוח בעצמו – כמו אחד שניתן לסמוך עליו.
"עכשיו, למחיר שלי. ואני מקווה שאתם עומדים בהבטחות שלכם." הוא הביט בי, בתוך עיניי. "ספר לי מה השם של אחותך, נבחר הברק."