קאמריד- (פרולוג)

פרולוג
"גברתי" צעקו דנו ויופי בשעה שפרצו לחדר הישיבות המלכותי בסערה.
"הוא…כאן" אמר יופי בקוצר נשימה. המלכה עמדה באמצע חדר עגול אם חלונות ענקיים מוסתרים חלקית מאחורי וילונות בורדו, פסלי שיש ענקיים הוצבו בחדר כבמוזאון, ואל אף אחד מהם לא היה אף גרגר אבק אחד, שולחן זהב וכיסאות תואמים הוצבו באמצע החדר וקישוטי קטיפה כיסו אותם. האדמה החלה לרעוד, המלכה במבט מאובן וקול חנוק שקט אמרה "ה..הגבירו את הכוננות".
הטירה רעדה , העוזרות התחבאו במרתפים, דנו ויופי התכוננו לפגישה שעלולה להיות האחרונה, אף ששניהם היו חסרי כוח בהשוואה 'עליו' הם היו מוכנים להקריב הכול כדי להגן על מלכתם.
צעקות נישמעו בחוץ, נשיפות אש התיזו לכול עבר,האדמה קרסה תחת רגליו של קרברוס בזמן שניסה לנחות. הוא שרף כול דבר שעמד בדרכו והאש היתה בכול מקום. לבסוף הצליח לנחות כך שהאדמה תחזיק אותו גם אם כמה מטרים מתחת לגובהה המקורי.הוא הוריד את שלושת ראשיו כדי שהאדון יוכל לרדת, האדון אתור גלימה שחורה המסתירה את כול גופו פרט לפניו ירד מגב דרקונו והתקדם לעבר שערי הטירה, אמנטי ירדה אחריו לבושת גלימה גם היא, אך גלימתה הייתה פתוחה בקדמתה ואפשר היה לראות חצאית שחורה מבצבצת. שערה היה חלק, וחלקת שיער שהייתה קצרה יותר מהשאר הסתירה מחצית מפניה. הוא היה שחור כפחם וניראה כאילו חבשה את המוות עצמו אל ראשה.קרברוס כמובן השתנה לצורתו המקורית, עורב, ועף בעקבות אדונו. האדון נכנס לטירה ללא מאבק בשומרים שקפאו ברגע שראו אותו מגיע, והתקדם לכיון חדר הישיבות במהרה כאילו הכיר את הדרך מילדות.
הדלתות נפתחו בפתואמית והמלכה בלי תזוזה בהתה בו בזמן שניכנס לחדר. דנו ויופי בלי היסוס הסתערו עליו ברגע שניכנס אך ללא הצלחה. האדון הניף את ידו האחד ושניהם התנגשו בקיר ואיבדו את הכרתם. האדון התקדם לכיוון המלכה, קרברוס אל כתפו ואמנטי מאחוריו.
"טוב לראותך הינה" אמר בקול צרוד,
"לא טוב לראותך, האדס" אמרה המלכה בעוקצנות ועשתה צעד לכיוונו מנסה לא להראות כל פחד,
"אין לנו זמן לזה האדס" אמרה אמנטי בכעס ובחוסר סבלנות, היא רצתה לצאת משם כמה שיותר מהר, היא כל כך שנאה להיות בטירה הארורה הזו
"תגיע לעניין ובוא נסתלק" המשיכה,
"כן.." מלמל האדס לעצמו וחזר לדבר להינה" איפה זה הינה.. אני יודע שזה עצלך",
"זה שם" ענתה הינה בהיסוס לא מורגש, והצביעה לכיוון קטע בקיר שהיה מכוסה בשני וילונות בצבע בורדו כהה יותר מהשאר שניטלו בחדר. האדס הניף את ידו והוילונות נפתחו במהירות, שם היה תלוי שטיח קיר ענק ועלוי מצוירות שבעה דמויות,חמישה בצבעים: תכלת,אדום, ירוק,צהוב חיוור ושחור,
המיצגים את חמשת היסודות: מים, אש, אדמה, אוויר, וחושך.
ושניים בצבעים: לבן ואפור,
המייצגים את היום והלילה.
ומעליהם ענן לבן ובתוכו אשליה שבה נבלע האופל.
"אין לזה שום היגיון" אמר האדס בבלבול וכעס יחדיו,
"יש לזה יותר הגיון ממה שניראה לך האדס.. אך רק אנשים מסויימים יכולים להבין את הנבואה'" אמרה הינה בקול שלוו וחיוך ממזרי, מנצח עלה על פניה.
"הנבואה הזו לא שווה כלום.. אין אף אחד שיוכל להשתוות אליי ובקרוב מאוד קאמריד תפתח לעידן חדש של אופל ורוע" אמר האדס בכעס נורא, הוא שלח קרן שחורה לעבר הנבואה אך ברגע שהיא הגיעה אליה היא נבעלה בתוכה."זה לא יעזור לך האדס, הנבואה נועדה להתקיים והאור ינצח פעם נוספת" אמרה הינה בחיוך,"את תיראי הינה .. את תיראי בקרוב מאוד איך הממלכה היפה שבנית פה תהפוך לגהנום עלי אדמות.. את תיראי ותצטערי אל כול הדברים שאמרת ועשית לי .. בקרוב את תיראי" אמר האדס רותח מזעם.הוא צחק את הצחוק המרושע שלו מנסה לא להראות שום חולשה, ונעלם בתוך ענן עשן שחור יחד אם קרברוס ואמנטי.
"מ…ה ע…כשיו גברתי" שאלה דנו בנסיון לקום מן הרצפה בתשישות,
"דנו..יופי .. הגיע הזמן שלו חיכינו והתכוננו במשך השנים, התכוננו מחר בבוקר נפתח את השער לעולם בני האדם… כדי שתהיו מוכנים להגשים סוף סוף את יעודכם".