קאלה הנוטרת החדשה-פרק 1, השינוי

תיאור דמויות

להקת לילה

המשפחה הראשונה:

צל- בן זוגה של קאלה(האם). אב לחמישה גורים בניהם הגורה קאלה. יש לו עבר מתוסבך הקשור לבני אדם. זאב שחור וגדול. האלפא בלהקת לילה.

קאלה האם- בת זוגתו של צל. אם לחמישה גורים בניהם הגורה קאלה. יש לה עבר מתוסבך הקשור לבני אדם. זאבה בלונדינית יפה. האלפא בלהקת לילה.

קוזט- גורת צל וקאלה ואחותה של קאלה. גורת זאב אדמונית בעלת זנב שחור וארוך במיוחד.

שון- גור צל וקאלה ואחיה של קאלה. גור זאב חום כהה עם כתמים בלונדינים. אוזניו קטנות מהרגיל.

צ'לסי- גורת צל וקאלה ואחותה של קאלה. גורת זאב לבנה עם רגליים שחורות וזנב אדמוני. יש לה חוש למציאת דברים.

רוי- גור צל וקאלה ואחיה של קאלה. גור זאב עם צבעים מיוחדים. גופו בצבע אפור בהיר, רגליו הקדמיות שחורות, זנבו חום, אפו לבן, רגליו האחוריות אפורות כהות ואוזן אחת שלו בלונדינית. תמיד יודע איך להוציא מאחרים את הרוח הפנימית שלהם.

קאלה- גורת צל וקאלה ובתם הבכורה. נפלה לבור וקיבלה כוחות מיוחדים. גורת זאב יפיפייה עם פרווה שופעת בצבע בלונדיני עם גוון תכלת מיוחד לאחר השינוי. בנוסף לגוון פרוותה התווסף כתם ברק כחול על חזהה. האלפא העתידית ללהקה חדשה.

המשפחה השניה:

לביאה מנומרת-בת זוגתו של כוכב שחור. אם לשני גורים. זאב מנומרת ובזכות זה ניתנת לה הסוואה של ראות של נמר ותוקפנות של זאב.

כוכב שחור- בן זוגה של לביאה מנומרת. אב לשני גורים. זאב חום אפור על פניו כתם בצורת כוכב שחור. צייד מוכשר.

רוני- גורת כוכב שחור ולביאה מנומרת ואחותו של תור. גורת זאב עם פרווה מחולקת, חציה הימני שחור בעוד חציה השמאלי הוא כתום מנומר כמו אמה. טובה בטיפוס.

תור- גור כוכב שחור ולביאה מנומרת ואחיה של רוני. גור זאב ענקי וחזק במיוחד בצבע חום אדמה.

משפחת השועלים

ג'ולי- שועלה בוגרת שתעשה הכול כדי להגן על גוריה. אם לשלושה גורים ובת זוגתו של פנג. צבע פרוותה חום אדום, רגליה לבנות, בזנבה פס שחור ובטנה שחורה.

פנג-שועל בוגר עם שיניים חדות במיוחד. אב לשלושה גורים. צבע פרוותו בקור לבן יוצא דופן שכשחם נהפך לחום.

הגורים- יתגלו בהמשך.

משפחת הקיוטים

גוס- בן זוגה של ג'נה. זאב ערבות בוגר שנראה מפחיד אבל עם לב טוב. אב לשלושה גורים. צבע פרוותו הוא אפור כהה ושיניו גדולות מאוד.

ג'נה- בת זוגתו של גוס. זאבת ערבות בוגרת עם כישורי הסוואה גבוהים. אם לשלושה גורים. צבע פרוותה הוא חום צהבהב כמו חול.

ג'ור- גור גוס וג'נה. שובב ופראי כמו חתול בר. אחיו התאום של רוג' ואחיה הגדול של שלי. צבע פרוותו אפור בהיר עם כתמים חומים.

רוג'- גור גוס וג'נה. חכם אך נוטה לקבל החלטות רעות. אחיו התאום של ג'ור ואחיה הגדול של שלי. צבע פרוותו חום כהה עם כתמים אפורים.

שלי- גורת גוס וג'נה. אוהבת לחפור וטובה בהסוואה כמו אמה. אחותם הקטנה של ג'ור ורוג'. בטנה בצבע אפרפר, גבה בצבע חול ופניה חומים.

דמויות אחרות

צבור- צבי זקן וחכם מאוד עוזר לכל מי שצריך עזרה ויודע דברים רבים. צבעו הוא חום כהה, זקנו לבן וקרניו קטנות. ביתו תמיד מבולגן.

ג'ינקו- תנין שהיה מרושע וקאלה הצילה אותו מעצמו. תנין ירוק כהה מאוד וגדול ממדים. לאחר השינוי שקאלה עשתה לו צבעו נהיה ירקרק בהיר עם כתם ברק כחול כהה על חזהו כמו אצל קאלה והאחרים שהעניקה להם את כוחותיה.

הציידים- לא מוזכרים הרבה. הם בני אדם שלוכדים חיות ומוכרים אותם.

קשרל לשח ורבא בלענם ילרקו רשוכל- יצור ששמו בשפה העתיקה מבטא עתיקות האלים, כוח תעופה כמו של שצ'ור (יצור מיסטי בעל יכולות תעופה נדירות) וחוכמת כל. שמו הקצר הוא קלוביר. גודלו כשל גריפין מראו כשל נשר וצבעיו הם כל הצבעים הידועים ועוד כאלה שאין להם שמות.

פור- כלב זאב גדול שקאלה והאחרים הצילו בנוסף לפנג. פרוותו אפרפרה עם גווני חום. גודלו גדול יותר מכלבי זאב רגילים.

אנסל שצ'ור- בן אדם חשוב שיעזור לקאלה להבין מי היא ומה הם כוחותיה. בן זוגה של ברין. קשור לעבר המסתורי של קאלה וצל.

ברין שצ'ור- בת זוגתו של אנסל ועוזרת לקאלה. קשורה לעבר המסתורי של קאלה וצל.

צ'ייס- כלב שהיה מרושע והיה חבר בחבורת בריונים שהציקו לחיות בעיר בני אדם וקאלה הפעילה עליו את כוחותיה. אחיו של רור. פרוותו בצבע אפור מלוכלך.

רור- כלב שהיה מרושע והיה חבר בחבורת בריונים שהציקו לחיות בעיר בני האדם וקאלה הפעילה עליו את כוחותיה. אחיו של צ'ייס. פרוותו בצבע שחור פחם.

לופולגנוס- שמם הלטיני של זאבי האש. יצורי רוע של השומרים.

השומרים- לא ידוע

דמויות נוספות בהמשך…

ועכשיו הפרק:
פרק 1- השינוי
[קאלה, הגורה]
פתחתי את עיניי לעוד בוקר חדש של משחקים וכיף.
"בוקר טוב אמא,בוקר טוב אבא" בירכתי את הורי והלכתי לחפש את אחיי.
מצאתי אותם במקום האהוב עלינו, נחל התנינים שבו אנחנו מתגרים בתנינים ומתחמקים מהם. זה הדבר שאנחנו הכי אוהבים לעשות!.
"היי צ'לסי,היי קוזט איפה רוי ושון?" שאלתי "היי קאלה ומה זה לא ברור?? עושים את הדבר שהם תמיד עושים מתגרים בתנינים!" הן ענו לי וחשפתי להן שיניים בחיוך. "כן איך לא חשבתי על זה בעצמי?" שאלתי את עצמי בלחש.
שמעתי התפקעות עלים יבשים ואז את צעקת ה"בווו" של רוי שצץ משום מקום.
"אוי רוי אתה צריך ללמוד, לעולם לא תוכל להפחיד אותי שמעתי אותך רץ לכאן" לגלגתי עליו "אוף זה לא פייר את תמיד עולה עליי" ענה לי רוי ברוגז.
"יאללה אתה בא למשחק תופסת?" שאלתי "ברור!!" ענה לי רוי. "יופי כי אתה תופס!" אמרתי והתחלתי לרוץ. "הנה אני בא!" אמר רוי ויילל את יללת הציד שלו.
ככה שיחקנו במשך כמה שעות עד ששמנו לב שהגנו למקום לא מוכר.
"אני חושבת שכדאי שנחזור" עצרתי ואמרתי. "נו באמת קאלה את לא פוחדת, נכון?" שאל רוי עם ניצוץ שובבות בעיניו. "לא, ברור שלא אבל אמא ואבא בטח דואגים לנו, כבר מתחיל להיות מאוחר" עניתי. "קאלה לא יפריע לאמא ואבא עם נשחק כאן עוד כמה דקות, נכון?" שאל רוי "טוב אם אתה אומר…" אמרתי "יופי כי עכשיו את התופסת" אמר לי רוי, נגס בעדינות בכתפי והתחיל לרוץ. שוב נכנס לי המרץ לגוף והתחלתי לרדוף אחריו.
בשלב מסויים בריצה הרגשתי שאני לא דורכת על האדמה והאור נהיה יותר ויותר רחוק " רוי!!!! "צעקתי."קאלה!!"צעק לי רוי מלמעלה בדיוק כשהתנגשתי באדמה והרגשתי מחנק. "את בסדר?" שאל בדאגה? "אני חושבת" עניתי "כדאי שתקרא לאמא ואבא אולי הם ידעו מה לעשות" הוספתי "כן אולי" אמר בשקט. "אל תדאגי אני אקרא להם הכי מהר שאני יכול!" הוסיף "טוב אני אחכה כאן זה לא שיש לי משהו אחר לעשות…" אמרתי וראיתי שראשו נעלם מהפתח. הסתכלתי סביבי וראיתי מנהרה החלטתי ללכת בה ולבדוק לאן היא מובילה.
הלכתי במנהרה והגעתי לחלל רחב בו היה מין יהלום מוזר בצורה אלכסונית שזהר וריחף באוויר.
"מעניין מה זה" חשבתי בקול.
התחלתי להתקרב לזה לנסות להריח אם יש ריח מוזר באוויר אבל לא הרחתי שום דבר מוזר. ככל שהתקרבתי ליהלום שמעתי מין רעש מצפצף חזק יותר ויותר עד שכשהגעתי ליהלום זה התחיל לכאוב לי באוזניים אבל הרגשתי שאני חייבת לגעת ביהלום הזה וברגע שנגעתי בו התחלתי להרגיש מוזר וראיתי שהוא נעלם וכך גם הצפצוף ופתאום לא ראיתי עוד ושקעתי באפלה.

[ רוי ]

רצתי במהירות חזרה למאורה שלנו וחיפשתי את אמא ואבא.
"אמא!, אבא!" צעקתי וייללתי בתקווה שאם הם רחוקים הם עדיין ישמעו אותי.
לאחר זמן מה ראיתי אותם רצים אליי. "מה קרה רוי?" שאלה אמי "אני וקאלה שיחקנו ולא שמנו לב שהתרחקנו והגענו למקום לא מוכר ופתאום קאלה נפלה לבור עמוק באדמה, אתם חייבים לעזור לה!" אמרתי במהירות
"אוקיי רוי אתה חייב להראות לנו איפה היא נמצאת" אמר אבא.
"בואו אחריי" אמרתי והתחלתי לרוץ למקום בו קאלה נפלה.
כשהגענו למקום הראתי להם את הבור אבל לא ראיתי אותה בקרקעית.
"אני לא מבין" אמרתי "היא הייתה ממש כאן איך היא יכלה ללכת?" שאלתי בקול.
"חכה כאן אנחנו נרד לבדוק אם יש שם רמז לאיך היא יצאה או פתח " אמר לי אבי וירד ביחד עם אמי בקפיצה לבור. "מה אתם רואים?" שאלתי "יש כאן מעבר אנחנו נלך בו ונראה אם קאלה שם, תחכה לנו כאן למעלה" אמר אבי "טוב אבא" עניתי וראיתי את הוריי נעלמים.

[ קאלה, האמא ]
הלכנו במעבר וחיפשנו את קאלה.
"קאלה!" צעקנו צל ואני. "אם את שומעת אותנו תעני לנו!" המשכנו לצעוק.
הגענו לסוף המעבר ונכנסנו לחלל רחב.
"קאלה" צעקתי כשראיתי אותה שוכבת בדממה על האדמה. "מהר צריך לבדוק אם היא נושמת" אמר צל "היא נושמת אני רואה את זה, כדאי שנצא מכאן כבר" אמרתי "רגע, מה זה הסימן המוזר הזה על החזה שלה הוא בצורת ברק, עד היום אני לא זוכר שראיתי אותו עליה" אמר צל "אתה בטח מדמיין בעולם החדש אין משהו שנקרא ברקים, ברקים קשורים לחיינו הקודמים ולעולם הישן שלנו אולי כשהיא תתעורר היא תאמר לנו מה זה" אמרתי "קדימה בוא נוציא אותה מכאן" הוספתי.
אחזתי בעדינות בקאלה בפי והתחלנו ללכת לכיוון המעבר "קאלה אנחנו חייבים להיזהר אסור שהילדים ידעו על העבר שלנו, זה יהרוס אותם וימוטט את החיים שבנינו אני לא רוצה שזה יקרה…" אמר צל בעצב "אני יודעת, גם אני לא רוצה שזה יקרה" אמרתי בלחישה כי התקרבנו לסוף המעבר.
"תשאירי את קאלה כאן ותעלי כשתגיעי למעלה תתפסי אותה" אמר צל "אני עולה" אמרתי וזינקתי למעלה מוצאת את רוי מנמנם. "תתעורר חמוד עוד מעט זזים" אמרתי" מה? מצאתם את קאלה?" שאל אותי רוי עדיין רדום. "כן עכשיו תתחיל לחזור למאורה אנחנו עוד מעט נבוא" אמרתי "טוב אמא" ענה לי רוי והתחיל לחזור למאורה" "אוקיי" אמרתי לצל "תמסור לי אותה" אמרתי והתכופפתי כמה שיותר לתוך הבור.
צל קפץ ומסר לי את קאלה, חיכה עד שזזתי ואז זינק גם הוא החוצה.
" בואי נקווה שה ’הרפתקה’ הזו לא תשנה את חיינו" אמר לי צל והתחלנו ללכת בחזרה הביתה.

[ קאלה, הגורה ]
פתחתי את עיניי והרגשתי מוזר, לא כמו עצמי.
לא שמעתי,ראיתי והרחתי כרגיל הכול הרגיש כאילו, החושים שלי נחלשו אבל יותר מכל הרגשתי חשופה וכשהתחלתי לקום שמתי לב שהכפה שלי בלי פרווה ושאין לי ציפורנים ושהיד נראית מוזר אבל אחריי כמה רגעים ראיתי שוב את היד שלי כמו תמיד והתחלתי לשמוע,לראות ולהריח כרגיל ואפילו בצורה חדה יותר מבדרך כלל.
התחלתי ליילל לבדוק אם יש מישהוא בסביבה וכשראיתי את צ'לסי הפסקתי ליילל והלכתי לקראתה.
"צ'לסי מה קרה אני לא זוכרת כלום,אני זוכרת שנפלתי לבור ואחריי זה כלום" שאלתי "כן אמא אמרה שזה אולי יקרה, שלא תזכרי בהתחלה מה קרה" ענתה לי "תוכלי להראות לי איפה אמא הייתי רוצה לשאול אותה מה קרה" אמרתי "טוב היא בחלקת הבג'וט, אני אלווה אותך" אמרה "אוקיי אני ממש רוצה לדעת מה קרה לי" עניתי.
התחלתי ללכת ושמתי לב שצ'לסי לא לידי, הסתכלתי אחורה וראיתי אותה רחוקה ממני ושמאחורי יש שביל עשן או משהו אחר.
הסתכלתי על צ'לסי וראיתי מבט תדהמה על פניה "צ'לסי מה קרה למה עצרת? ולמה את נראית מופתעת?" שאלתי.
"את ,את כאילו רצת המהירות ממש אבל ממש מהירה עד שלא ראיתי אותך אלא רק כשעצרת , איך את עשית את זה?" שאלה "על מה את מדברת אני הלכתי" אמרתי "זה לא נראה ככה" היא השיבה " טוב נראה שיש עוד משהו לשאול את אמא" אמרתי "כן כנראה" אמרה.
הגענו לחלקת הבג'וט ונפרדתי מצ'לסי שהלכה כנראה לספר לכולם מה שקרה.
"היי אמא, תוכלי לספר לי מה קרה, הדבר האחרון שאני זוכרת זה שנפלתי לבור" אמרתי לאמא.
"בוקר טוב חמודה, אנחנו בעצמנו לא יודעים מה קרה רק את יודעת, היית בחלל רחב כשמצאנו אותך אחריי שהלכנו במעבר שהיה בבור. דרך אגב את יודעת מה זה הסימן המוזר על החזה שלך?" שאלה " אה אוקיי אני מקווה שאני אזכר במה שקרה ועל איזה סימן את מדברת?" שאלתי בתמיהה "בואי יש כאן שלולית תסתכלי ותראי" אמרה והתחילה להתקדם אל השלולית ואני אחריה.
"וואו איזו צורה יפה זה נראה כמעט כמו.." התחלתי לומר ולא זכרתי כמו מה זה נראה "נראה כמו מה קאלה?" שאלה אמי "אני לא זוכרת" אמרתי בעצב.
"זה בסדר קאלה, בהמשך תזכרי אני בטוחה" אמרה אמי וניסתה לעודד אותי "כן כנראה" אמרתי " או באתי לכאן עם צ'לסי והיא אמרה שרצתי במהירות ממש מהר עד שהיא לא ראתה אותי אלא רק כשעצרתי וכשהסתכלתי אחורה ראיתי מין שובל עשן מאחורי מה זה?" שאלתי "אני לא יודעת קאלה אולי אביך יודע, בואי הוא ליד אזור הפירות הנופלים שאתם אוהבים למעוך בקיץ" אמרה אמי "אוקיי בואי נזוז" אמרתי לאמי והתחלתי לרוץ לאבי.
כשהגעתי לאבא התחלתי לספר לו מה קרה. "אבא אני ואמא באנו בשביל ל…" התחלתי לומר "רגע את ואמא? איפה אמא?" שאל "היא לא כאן?" שאלתי והסתכלתי לאחור "אני אלך לבדוק אם היא עצרה טוב?" שאלתי את אבא וחזרתי בדרך שבה הגעתי.
מצאתי את אמא רחוקה בקצת מהמקום ממנו התחלנו ללכת. "למה עצרת?" שאלתי "אני לא עצרתי את פשוט נעלמת והשארת שובל עשן" ענתה לי אמא. "את זזת מאוד מהר ועכשיו אני מאמינה שמשהו מוזר קורה כאן…" הוסיפה "אז מה נעשה לחכות לך ליד אבא?" שאלתי "תתני לי לקחת אותך בפה וככה נגיע באותו הזמן" אמרה אמי, תפסה אותי והתחילה ללכת לאבא.
מצאנו את אבא באמצע הדרך והוא אמר שהוא התחיל ללכת אלינו כשנעלמתי ונשאר שובל עשן.
"נכון בגלל זה באנו אליך חשבנו שאולי אתה תדע מה קורה כאן" אמרה אמא "אני באמת לא יודע מה קורה כאן,אבל אני חושב שכדאי שננסה להבין את זה במהירות" שמעתי את אבא אומר לאמי במטושטש והתחלתי לשקוע במחשבות.
חשבתי על הסמל המוזר ועל כמה שאני רוצה לחזור ללכת לאט ושמתי לב שאני מתחילה ללכת ולא יודעת לאן.
חזרתי למציאות ושמעתי את אמי שואלת אותי לאן אני הולכת.
"אני לא יודעת אני פשוט התחלתי לזוז" אמרתי "רגע את לא השארת שובל עשן וזזת רגיל מה עשית שונה?"שאל אבי.
"אני לא יודעת שקעתי במחשבות על הסמל ועל כמה שאני רוצה לזוז כמו תמיד והתחלתי ל…" "חשבת על הסמל ושאת רוצה לחזור ללכת כמו תמיד?" קטע אותי אבי "כן ואז פשוט זזתי לבד בלי שהתכוונתי" אמרתי "אולי זה קשור" אמרה אמי "כן אולי… קאלה תזוזי שנוכל לראות אם את עדיין הולכת רגיל" ביקש אבי "אוקיי" עניתי והתחלתי לזוז "אני עדיין הולכת רגיל!" אמרתי בשמחה "כן ועכשיו תחשבי על הסמל ועל זה שאת רוצה ללכת מהר ותתחילי ללכת" אמר אבי.
התחלתי לזוז והגעתי ממש רחוק מאמא ואבא "וואו אתם צדקתם!" אמרתי כשחזרתי אליהם "טוב לפחות אנחנו יודעים דבר אחד מיכולות הברק החדשות של קאלה" שמעתי את אבי אומר לאמי בלחש, כאילו הוא לא רוצה שאשמע.
החלטתי לשמור לעצמי את הדברים שהם אמרו ולשאול את צ'לסי, שון, רוי או קוזט אם הם יודעים מה זה ברק.
"טוב אם לומר את האמת משעמם לי…אני יכולה ללכת לשחק?" שאלתי "ברור מותק רק תיזהרי" אמרה אמא "ביי" אמרתי, חשבתי על מהירות והלכתי למאורה בתקווה למצוא שם את אחד מאחי.
הראשונה שראיתי הייתה קוזט והיא אמרה לי שהיא לא יודעת מה זה ברק. אחריי זה הלכתי לנחל התנינים ומצאתי את רוי ושון משחקים אבל גם הם לא ידעו מה זה ברק. התחלתי להתייאש וייללתי לצ'לסי ואמרתי לה להיפגש איתי במקום המסתור שלנו.
כמה דקות לאחר מכן פגשתי את צ'לסי במחבוא. "צ'לסי את יודעת מה זה ברק?"שאלתי "לא אני אף פעם לא שמעתי את המילה הזאת, אבל אולי צבור הזקן ידע מה זה, בואי נלך אליו ביחד" ענתה לי צ'לסי.
צבור הזקן הוא צבי אשר חי ביער שלנו כבר המון זמן והוא החיה הזקנה ביותר ביער שלנו והחכמה ביותר, יש כאלה שמספרים שהוא חי כבר מיליוני שנים! הלכנו ל"שמר העלים" המקום בו חי צבור.
כשהגענו לפתח ביתו קראנו לו וחיכינו שיבוא החוצה.
" מה מעשיכן כאן בנותיי?" שאל אותנו צבור "יש לי שאלה לשאול אותך, מילה ששמעתי ואין לי ולאף אחד אחר שאני מכירה מושג מה זה!" אמרתי לו "ובכן בתי, מה המילה?" שאל צבור " ברק, אני לא יודעת מה זה, היום היה הפעם הראשונה ששמעתי אותה" אמרתי "ברק את אומרת בתי? כן אני יודע מה המילה הזאת אומרת אך אני מתפלא ששמעת אותה כי היא מילת בני האדם" ענה לי צבור "אדם?" שאלה צ'לסי "מה זה אדם?" הוספתי "בואו בנותיי היכנסו, אני אתחיל לספר לכם מה זה אדם ולבסוף על הברק" אמר לנו צבור ופינה לנו דרך כדי שנוכל להיכנס.
צבור סיפר לנו שבני אדם הם בעלי חיים כמוני אבל מחשיבים את עצמם נעלים על כל בעלי החיים, שהם חיות בלי פרווה ולובשים בגדים שהם בעצם בד אבל בעבר השתמשו בעורות של בעלי חיים,שהם בנו מבנים ענקיים שלהם הם קוראים בית וחיים בתוכו ושכל מהלך החיים שלהם מורכב וכל מקום שיש בו הרבה בתים נקראים ערי בני אדם ויש אפילו עיר בני אדם ליד היער שלנו.
"עכשיו בנותיי הבנתן מה זה אדם?" שאל צבור "כן ענינו "אבל עדיין לא הסברת מה זה ברק" הזכרתי לו "כן את צודקת, ברק זה האור הנוצץ בשמיים בסופות הצורה שלו היא ובכן הצורה שיש לך על הפרווה" אמר צבור "באמת?" שאלתי "כן בתי ועכשיו התועילי לספר לי היכן שמעת את המילה ברק?" שאל צבור "טוב, זה התחיל לפניי לא הרבה זמן אני נפלתי לבור וכל מה שקרה כשהייתי שם נמחק מזיכרוני והוריי מצאו אותי מעולפת כשהסמל הזה על פרוותי. מאז כל מיני דברים מוזרים קרו והיום הצלחתי לשלוט במהירות מוגברת בעזרת הברק הזה ושמעתי את הוריי אומרים בשקט שלפחות הם יודעים עכשיו דבר אחד מיכולות הברק החדשות שלי" סיפרתי לו "מממ, מעניין הייתי רוצה לדעת איך הורייך יודעים מה זה ברק ובקשר ליכולות שלך אני אחקור קצת ואודיע לך בזמן הקרוב ועכשיו לכי בתי יש לי דברים לחקור ואל תשכחי לקחת את אחותך" אמר צבור ושמתי לב במבוכה שצ'לסי נרדמה,הערתי אותה והתחלנו ללכת.
אחריי כמה צעדים חזרתי אחורה בשביל לומר לבור תודה ושמעתי אותו אומר "אוי לא זה שוב מתחיל, הנוטרים חוזרים וקאלה הקטנה היא ההתחלה" הוא המשיך לומר דברים אבל אני כבר לא הקשבתי וחזרתי בשקט לצ'לסי כשהרבה דברים בראשי ובניהם מה זה נוטרים, סמל הברק ואיך אמא ואבא ידעו מה זה ועוד.