קאלה הנוטרת החדשה- הקדמה+ הצצה
טוב אז קודם כל, שלום.
אני חדשה באתר אך הסיפור שאנסה לפרסם לא חדש, לא לי בכל אופן.
אני רוצה קודם להבהיר משהו, הסיפור שלי אולי יזכיר את הסדרה "צל לילה" ויאמרו שהוא חיקוי שלה אבל לא, אני כתבתי את זה כמין המשך לסדרה כי לא יכולתי לסבול את הסוף. במשך כל חיי ( למרות ש 14 זה לא כל כך הרבה אבל זה עדיין לא קצת…) הרגשתי כל כך עצובה,מיואשת ומאוכזבת מסדרת ספרים\ סרטים רק פעמיים והסדרה "צל לילה" הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי ככה.
אני שתמיד הייתי "תולעת ספרים" לא רציתי לקרוא ספרים במשך זמן מה והייתי מדוכאת.
בכל זמן פנוי שהיה לי הייתי מדמיינת סוף אחר, או המשך ובסופו של דבר התחלתי לכתוב.
מה שיצא לי ניסיתי לפרסם כמה פעמים במקום אחר אך זה לא הצליח ואני מקווה שכאן זה יצליח.
אני אתן לכם הקדמה כדי שתדעו על מה מדובר והצצה שתמשוך אותכם לסיפור ;)
אני אשמח לתגובות, וגם בקשות להמשך הסיפור, ואם צריך גם רעיונות או דברים שצריך להחסיר או להוסיף, תודה מראש ????
ההקדמה: ( בפירסום הבא תקבלו גם מידע על הדמויות)
ביערות ג'נג'וס רד חיה להקת זאבים, זכר ונקבה בוגרים וחמישה גורים.
ללהקה קוראים "לילה".
לנקבה קוראים קאלה ולזכר צל ולגוריהם הקטנים קוראים קאלה,שחר,שון,צ'לסי ורוי, אך! הגורים הקטנים לא יודעים דבר על העבר של הוריהם…..
ההצצה:( חלק זה מהספר הוא מהגוף של קאלה, מה שהיא חושבת,מרגישה ועושה.)
התקרבנו לטריטוריה והרחתי ריח מוזר.
"עיצרו" אמרתי והרגשתי שפרוותי סומרת.
הלכתי לאט למאורה שלנו. לא מצאתי כלום. המשכתי לעקוב אחריי הריח כשהרחתי משהו נוסף. דם. דם של זאב. דם של זאב מהלהקה שלי. דם של המשפחה שלי.
למרות רצוני השתלטו עליי חושי האלפא והתחלתי לחשוף שיניים ולנהום.
המשכתי לעקוב אחריי הריח, הריח המוזר המעורבב בריח דם ומצאתי את אמא שלי שוכבת פצועה ללא ניע על האדמה ואת אבא שלי נלחם בגוש אש מוזר.
"אבא!" צעקתי והסחתי את דעתו וכך גוש האש פגעה בו ויצאה לו יללה חנוקה. " קאלה ברחי מכאן! זה מסוכן מידי!" אמר והתעלם מהכאב והתחיל לרוץ.
לא ידעתי מה לעשות; האם להקשיב לאלפא שלי, לאבא שלי ובכך אולי הוא ימות או לעמוד לצידו כאלפא בעצמי ולעזור לו?
בחרתי באפשרות השנייה. התקרבתי אל גוש האש בכוונה לנשוך אותו.
כשהייתי קרובה אליו הוא בעצם זאב אש!
הוא ראה אותי והפסיק לרדוף אחריי אבי והתייצב מולי.
אבא הסתובב בשביל לראות למה הוא הפסיק לרדוף אחריו וראה אותי באמצע קפיצה לכיוון צווארו. "קאלה!!" הוא צעק וראיתי את עיניו קרועות לרווחה.
לא הבנתי למה, לא הבנתי עד ששיניי ננעצו סביב צאוורו הזאב ונלחצו.
עזבתי במהירות את צווארו וייללתי בכאב, הרגשתי את פי נשרף ולא יכולתי לסבול יותר את הכאב. ואז התעלפתי.
תגובות (5)
אני ממש אהבתי ואהבתי גם את סגנון הכתיבה שלך אני מקווה שתמשיכי את הסיפור ????
ונ.ב גם אני קראתי "צל לילה" ????
תודה את ממש משמחת אותי! ????????????
אני בהחלט מתכוונת להמשיך והרבה מן הפרקים כבר כתובים ומחכים לפירסום!! ????
הסיפור נישמע מעניין.
(אני אשמח אם תיקראי את הסיפורים שלי ותגיבי)
תודה :)
התחלתי לקרוא ולהגיב על הסיפורים שלך וכשאסיים ללמוד את אני אמשיך.
טוב, אני אפרסם עוד יומיים, יום שבת את הפרק הראשון והשני בסיפור, אני ממש מקווה שתקראו!! בנוסף, יהיה לכם תיאורי דמויות שאני מקווה שיעזרו ;)