צ'רלי פיטרס- פרק ראשון

המאבטח בעל השיער השחור והפנים הזעופות הסתובב במעגלים כששמר על פתח בחומה גבוהה. בתוך הפתח הזה היה משהו חשוב. משהו שדרש שמירה קפדנית ביותר.
המאבטח החזיק פנס בידו וכל רחש קטן היה שומע.
לפתע, צל התקרב בהתעופפות על צמרת עץ. החומה הייתה ממש בסוף היער, כך שהיו בסביבתה הרבה עצים.
הצל עבר לצמרת עץ קרובה יותר במהירות על.
"מי זה?" שאל המאבטח בכעס כשכיוון את הפנס לכיוון היער.
הצל שלח ידו והפנס פסק מלעבוד.
מיד לאחר מכן הצל עבר לצמרת עץ קרובה יותר לחומה.
"גלה את עצמך!" צרח המאבטח.
הצל התחיל לצעוד לכיוון המאבטח באיטיות.
"עצור!" כיוון המאבטח לכיוון הצל אקדח "אני מורה עליך לעצור!" אבל הצל המשיך להתקדם והיה כבר במרחק כמה צעדים מהמאבטח.
"אני מורה עליך! תעצור!!!"
"אף אחד לא יעצור אותי," קרא הצל בקולו הצרוד כשנגע בליבו של המאבטח והמאבטח התמוטט. הצל נכנס אל הפתח בחומה הגבוהה בתחושת רשע וסיפוק "מעכשיו".

"קוסמי מאקאסלה!" קרא מנהיג מועצת הקוסמים בעל הזקן הלבן, המשקפיים והמצנפת האפורה לראשו "אני קורא לישיבת מועצה דחופה!"
"ומה כל כך דחוף, ווינלד?" שאל אחד מהקוסמים בעלי המצנפות
"ה- סוקר, יצור אפלולי וקודר, שיניים ענקיות, עיניים של ערפד, ציפורניים חדות, והנשק החזק מכל שלו, האף. הוא מריח מרחוק כל דבר" קרא ווינלד, מנהיג המועצה "הוא מסתובב חופשי בעולם ולאף אחד לא אכפת!"
"אז מה, ווינלד?" שאל אחד מהקוסמים שישבו סביב שולחן העץ הארוך בחדר המועצה "שנים אנחנו מנסים לתפוס אותו ואף פעם לא הצלחנו! למה אתה חושב שהפעם נצליח?"
"מאקאסלה בסכנה איומה וגדולה! יכול להיות גם שזה הסוף שלה!!" קרא ווינלד.
לחשושים של פחד עלו בקרב המועצה.
"אבל אל תדאגו, אנחנו ננצח את הסוקר"
"זה מה שאמרת כל שנה, ווינלד, ואף פעם זה לא היה באמת נכון" קרא קוסם אחד
"הפעם אנחנו נצליח," אמר ווינלד "אני בטוח".

"ילדים! פתחו ספרי היסטוריה!" קראה המורה המחליפה בכיתה ז', בבית הספר מיידלטאון
"באיזה עמוד, המורה צ'ילי?" שאלה קם
"אהה… עמוד, אהה… 81".
כל התלמידים הסתכלו אחד על השני בפחד.
"המורה צ'ילי! בחוברת היסטוריה אין עמוד 81! החוברת נגמרת בעמוד 79!" קרא צ'רלי פיטרס
""צ'רלי!" אמרה בכעס המורה צ'ילי "בוא איתי לשיחה קצרה" קראה המורה צ'ילי והיא וצ'רלי יצאו מהכיתה.
כל הכיתה התלחשה.
"צ'רלי בצרות על בטוח, הלך עליו, באמת, הוא לא ייצא מזה!"
"שכחו מזה," קרא ילד אחד "המורה צ'ילי לא תרחם עליו הפעם".

"וואו, איזה מזל שהיא ריחמה עליי הפעם!" אמר צ'רלי לשני חבריו, קם, ילדה בעל שיער קרה בלונדיני ואיתן, ילד עם שיער שחור שהיה הילד המצחיק שבחבורה, קם הייתה הקשוחה, וצ'רלי היה החכם אך שלפעמים עשה טעויות קטנות.
|באמת מזל," קראה קם "אם אני הייתי מתחלפת עם המורה צ'ילי הייתי מרתקת אותך לפחות לשבוע!" ושלושתם צחקו
"אבל ברצינות," קרא איתן "לא נראה לכם שמיס צ'ילי היא מורה קצת מוזרה? לא מזמן היא החרימה לי את היו- יו בגלל שהוא רק נפל לי מהתיק!"
"וגם לי היא החרימה את מחרת מתמטיקה כי כשהנחתי אותה על השולחן, הנחתי אותה חזק מדי!" קראה קם בכעס
"באמת מוזר!" קרא צ'רלי
"העונשים שגברת צ'ילי נותנת בכלל לא הוגנים!"
"היי! יש לי רעיון" קרא איתן "נלך לבקש ממנה את הדברים שהיא החרימה לנו"
"באמת איתן?" שאלה קם "אני מדמיינת לעצמי: 'שלום המורה צ'ילי, את יכולה להחזיר לנו את הדברים שהחרמת לנו?' ואז היא תאמר: 'ברור ילדים!' נראה לך הגיוני באיזושהי צורה!?" שאלה קם. איתן אפילו לא ענה.
"רגע!" קרא צ'רלי "אפשר לעשות את מה שאיתן הציע רק בדרך אחרת," קרא צ'רלי "תתכוננו חברים, אנחנו הולכים עכשיו אל מיס צ'ילי!".