צללים- פרק 8: הקרב

פרק 8: קרב
נ.מ ג'ייק
האומגה רצה לעבר וונדה כדי להתקיף וקפצה כמה סנטימטרים באוויר כדי שיהיה לה יתרון גובה, גייל קיפץ לעבר האומגה ושרט את פניה, הוא נחת על הרצפה מתנשף קלות והאומגה נחתה על הרגליים כאשר סדק גדול נוצר באדמה. וונדה רצה לעברה ונשכה את צווארה היא העיפה אותה על הקיר ואני זינקתי לעברה ושרטתי את גופה, היא נפלה ונהמה שוב רק חזק יותר
הפעם היא רצה לעבר גייל, וונדה רצה לעבר האומגה וניסתה להתקיף אותה, הפעם היא נשכה את ידה והעיפה אותה על עץ, אני רצתי לעבר האומגה ועמדתי לקפוץ עליה אבל היא שרטה אותי עם טפריה וחזרתי להיות בן אנוש. עכשיו מי שנשאר עומד הוא גייל והאומגה
"וונדה!" הוא צעק לעברי, סיבבתי את מבטי כאשר אני רואה אותה פצועה ומדממת כאשר היא שוכבת על גזע עץ, רצתי לעברה והתיישבתי כך שאני על ברכיי לידה היא הייתה חיוורת ועורה היה על סף הלבן
"עכשיו אני אהרוג את האלפא!" האומגה צעקה ורצה לעברי ולעבר וונדה
"לא את לא!" צעקתי והצלחתי לעצור אותה בעזרת מבטי בלבד היא יללה קלות והשתנתה חזרה לבת אדם, מיד גייל התנפל עליה ושם את טפריו על צווארה.
"איך עשית את זה?" היא שאלה חלושות,
"זה לא חשוב עכשיו, למה היא לא מתרפאת?!" צעקתי,
"הכנסתי בה את הרעל של האומגה" היא חייכה,
"איך מרפאים את זה?!" שאלתי בכעס,
"למה שאני יאמר לך?" היא חייכה,
"את תאמרי לי עכשיו! כי אם לא גייל יהרוג אותך" איימתי, זו הפעם הראשונה שאני מאיים ולא שמאיימים עליי,
"אוקי אוקי, אתה צריך לתת לה להריח את פרח הדם. ברגע שהיא תריח אותו הרעל יעלם," היא אמרה בפחד,
"איפה הצמח?" שאלתי.

"אני לא מאמין שאנחנו צריכים לתת לה לשתות משקה מוגז" אמרתי, היינו במסעדת ג'אנג פוד בזמן שגייל מזמין לה משקה אני הייתי איתה ועם בת' האומגה, ככה קוראים לה.
"הנה, הבאתי לה פאנטה" הוא התקדם לעבר וונדה, הוא הרים את ראשה ונתן לה לשתות דרך הקש,
"מה שבני האדם המציאו שזה נקרא 'גזים' אלא שזה הומצא בידי אנשי הזאב, האבקה של הפרח ממהרת את תהליך הריפוי אצל היצורים הקסומים. אצל בני האדם זה רק ממריץ את כל התאים בגוף והם נשארים ערניים יותר." היא הסבירה,
"תקפתי אתכם בגלל שחשבתי שאתם חלק מהמהופנטים" היא הוסיפה,
"מהופנטים?" שאל גייל,
"קרצ'ר חזר, הוא הצליח לברוח מבית הכלא השמור ביותר ליצורים, והוא מצליח להכניס את כל האנשי זאב והערפדים למין טראנס שבו הוא היחיד ששולט עליהם." אמרה,
"הדרך היחידה שאולי יהיה אפשר לעצור אותו היא למצוא את הערפדים שנותרו, לאחד איתם כוחות ולהזהיר את שאר היצורים." היא אמרה,
"הקדמנו אתכם" אמר נער אדם שיער שחור עד האוזניים ופרוע, עיניו כחולות הוא היה שרירי והוא לבש מעיל שחור, השנייה הייתה בעלת שיער שחור חלק נערה עם עיניים כחולות בהירות, וטוני הילד מהבית ספר שלי היה מאחוריהם,
"טוני?" שאלתי,
"ג'ייק?" הוא שאל והיה מופתע לא פחות ממני,
"חתיכת חרא אני אהרוג אותך, אני נשבע לך" הוא אמר והחל להתנפל עליי, הוא נתן לי אגרוף בנים והנער בעל השיער השחור הפרוע הפריד בינינו,
"מה יש לך?!" צעק הנער והביט בטוני,
"הוא.. הוא הרג את אחותי!" הוא צעק.