צללים- פרק 7: המנצ'ר

פרק 7
נ.מ טוני
"תכה בזה" הוא פקד עליי והצביע על בובת אימונים פשוטה,
"איי איי המפקד" אמרתי בחוסר רצון ופגעתי בבובה,
"חזק יותר!" הוא צעק,
"בסדר!" אמרתי ולקחתי תנופה רצתי לעבר הבובה, נתתי לה אגרוף ובעיטה לא מספיק חזקות והיא המשיכה לעמוד,
"תכה בזה כבר חתיכת רכיכה!" הוא צעק וכולי הרגשתי זעם, כיווצתי את ידיי לאגרופים ועיניי השתנו לאדומות הבטתי בבובה וראשה התפוצץ רק מהמבט שלי, עיניי חזרו לחומות ונפלתי על הרצפה מסוחרר עם כאב ראש נוראי,
"בדיוק ככה אני רוצה אותך!" הוא חייך והבטתי בו בייאוש,
"למה?.." שאלתי חלושות והשתעלתי דם ניתז לעבר הרצפה מפי, ולא הפסיק לנזול. מיד ג'ונתן תפס את זרועי והקים אותי,
"תפסיק בסוף הם יבואו!" הוא לחש בכעס לעברי,
"אני לא.. יכול" אמרתי והמשכתי להשתעל והדם נזלג, הדלת נפרצה ושלושים ערפדים צמאי דם מביטים בי וניביהם חשופות.
"תשתלט עליהם!" אמרתי חלושות,
"שהם צמאים לדם שום דבר לא יכול לעצור אותם! אפילו לא אני! ונראה כאילו הם בסוג של טראנס, כאילו מישהו שולט בהם מרחוק." אמר והביט בי,
"חייבים לעוף מכאן!" הוא אמר ותפס את זרועי רצנו לעבר היציאה אבל הערפדים עקפו אותנו וחסמו את היציאה, נערה עם עיניים כחולות בהירות ושיער שחור חלק רצה לכיווננו, לא היה נראה שהיא רוצה לתקוף אלא לברוח והיא התחבאה מאחורי ג'ונתן, סיירה גם הייתה בטראנס הזה, והביטה בי כמו מעדן בעודי ממשיך להשתעל ולירוק דם מפי,
"קאלי, מה את עושה כאן?" הוא שאל בעצבנות,
"אני לא יודעת, רגע אחד אני מדברת עם סיירה רגע שני היא מזנקת יחד עם כל הערפדים לעבר חדר האימונים." היא אמרה והתנשפה במהירות,
"משום מה כל הפלקרים לא נכנסו לטראנס הזה" הוא אמר,
"פלקר?" שאלתי,
"אנחנו רוצים את הלפר!" צעקה סיירה,
"הלפר?" תהיתי, יותר מדיי שמות של יצורים.
"חייבים לעוף מכאן!" צעקתי ויצרתי חור עצום בקיר, רצנו לעברו ועברנו דרכו.
התגלגלו במורד ההר כאשר אני מרגיש את האבנים נחבטים בראשי בחוזקה ואת העשבים שורטים את עורי, הפסקנו להתגלגל ונתקעתי בעץ שהיה בסוף המורד, נאנקתי וקלאק אחד גדול נשמע מראשי.
ג'ונתן וקאלי נעמדו כבר והפצעים שלהם החלו להחלים.
"אחח.." אמרתי וקמתי לאט.
"אתה בסדר?" ג'ונתן שאל, הנהנתי לחיוב. כרגע לא יכולתי לדבר.
"מה קרה לכולם?" שאלתי,
"אתה חושב שזה הוא? שהוא חזר?" היא שאלה את ג'ונתן,
"אני לא חושב. אני בטוח, אנחנו חייבים לתקשר עם אנשי הזאב לפני שהוא יגיע אליהם" הוא אמר ועזר לי לקום,
"מי זה הוא?" שאלתי חלושות,
"קרצ'ר." הוא אמר,
"מי זה קרצ'ר?" שאלתי,
"היצור היחידי ששרד מהמלחמה, כל הזן שלו נכחד ע"י הערפדים ואנשי הזאב." אמרה קאלי,
"איזה יצור הוא?" שאלתי,
"היצור שמוגן מפני כל התקפה של כול היצורים, הוא יכול לראות את העתיד כך שאי אפשר להתקיף אותו מבלי שהוא יידע על כך." אמר ג'ונתן,
"אז איך הערפדים ואנשי הזאב הביסו את כל הזן שלו אז?" שאלתי,
"את זה רק הם יודעים, והערפדים המזוקנים. אנחנו הולכים לעבר להקת האלפא של וונדה, ברגע שנמצא אותה ניידע אותה על קרצ'ר ונאבק בו חזרה.
"אנחנו נזדקק לעוד יצורים, והרבה. 3 ערפדים ולהקה של זאבי בטא לא יעזרו לנו. מרצ'קונים, ארקונים, רוחות, ומנגרים." אמרה קאלי, הייתי מבולבל בטירוף. אבל דבר אחד הייתי בטוח בו,
כל מה שחשבתי שאני יודע,
הוא שקר.