צללים- פרק 3

פרק 3
נ.מ טוני
שכבתי על המיטה שלי ושיחקתי עם כדור הטניס שלי, זרקתי אותו לעבר הקיר ותפסתי אותו בעודי שוכב, ככה מספר פעמים וחשבתי הרבה על היום על כל מה שקרה עם המנהל והנשיכה,
"נו איך היה ביום האחרון ללימודים?" אימי כמו תמיד התפרצה לחדרי והביטה בי מבט מתרגש,
"כמו כול סוף שנת לימודים" אמרתי ונאנחתי, שיניתי את מצבי לישיבה עכשיו והבאתי בה,
"זה היה הסיום של שנת הלימודים, אתה גמרת תיכון גמרת הכול למה אתה לא מתלהב כמוני?" היא שאלה בלהט והתקדמה לעברי,
"קרה משהו נכון?" היא שינתה את פניה לרציניים והביטה בי,
"לא קרה כלום" אמרתי ורציתי לוודות שלא רואים את הפצעים הסגולים שלי אז משכתי את קצה המכנסיים שלי טיפה למטה, היא מיד הביטה ברגליי מבט חודר והושיטה את ידה ניסיתי לעצור אותה אבל כבר היה מאוחר מדיי, היא ראתה את רגליי.
עצמתי עיניים בחוזקה, והצצתי כדי לראות את פניה היא הייתה כעוסה,
"אני לא מאמינה ששוב קרעת לעצמך את הגרב!" היא אמרה בעצבנות, כיווצתי את פניי וישר הבטתי ברגליי, שום זכר לפצעים הסגולים שהיו לי לפני שעתיים,
"מה לעזאזל?" שאלתי חלושות,
"אמרת משהו?" היא שאלה בעצבנות ושילבה ידיים,
"כלום אימא. כלום" אמרתי ובלבול עבר בראשי,
"אני יוצאת להכין אוכל, תבוא לאכול הפעם!" היא אמרה ומביטה בי שוב את המבט בחודר שלה,היא יצאה מחדרי וישר הלכתי למחשב לבדוק את כל העניין הזה.
"בוא נראה.. היו לו ניבים.." דיברתי לעצמי, "וגם הוא היה צעיר באופן מפחיד.." אמרתי וחיפשתי באינטרנט על ניבים וצעירים במיוחד, שום דבר. התבאסתי וגררתי את הכיסא של אחורנית בעצבים
'תתרחק ממנו מפלצת' המשפט שהשומר אמר לי הדהד בראשי,
"מפלצת.." אמרתי וחזרת למחשב, הפעם חיפשתי 'מפלצת' ונכנסתי לתמונות, תמונות של יצורים ענקיים ומפלצתיים היו שם, ירדתי אחורה וראיתי תמונה של אדם עם ניבים על אישה עם שמלה אדומה, עורו חיוור כמו שהיה למנהל ועיניו שחורות.
"בוא נראה אותך" אמרתי חלושות ולחצתי על התמונה, אתר נגלה בפניי בשם: ציידי היצורים ואז קפץ חלון משום מקום
'רוצה את האמת, אתה לא תמצא אותה כאן. ולא בשום מקום, תמצא את מנהיג השבט הערפד השחור.' אין שום דבר שקשור למי כתב את ההודעה או מה הפירוש שלה.
"הערפד השחור?" שאלתי, יצאתי מהחלון והמשכתי לגלוש באתר, בעיקרון היו שם רק סיפורים ואגדות על מפלצות שמגייסות כוחות לקרב שלהם ועל יצור בשם מנצ'ר.
"אתה לא עוזר לי מחשב" דיברתי אליו,
"והוא גם לא הולך לעזור לך" שמעתי קול מאחוריי, מיד הסתובבתי כאשר ראיתי אדם עם שיער שחור עד האוזניים ופרוע, עיניו כחולות הוא היה שרירי והוא לבש מעיל שחור.
"מי אתה?" נרתעתי לאחור,
"תירגע כבר, אני אסביר לך הכול אם תבוא איתי" הוא אמר וגלגל את עיניו לא היה נראה כאילו אכפת לו שאני אבוא איתו או לא,
"מי אתה?" שאלתי וקימטתי את מצחי, הוא עצם את עיניו לכמה שניות ופתח אותם כאשר הם שחורות ללא אישונים, הוא חשף את ניביו והוא חייך לעברי.
"מבין מה אני" הוא אמר ועמד לצאת מהחלון
"ערפד.." אמרתי חלושות,
"שחור, בדיוק." הוא אמר ופתח את החלון.
"ואתה בא איתי" הוא הוסיף,
"ואם אני לא רוצה?" שאלתי ובקולי רעידות, פחדתי ממנו.
"בוא!!" הוא צועק וניביו שוב חזרו,
"אוקי" אמרתי במהירות ובפחד, קמתי מהכיסא ועיניי השתנו חזרה לכחולות בהירות,
"ככה יותר טוב" הוא אמר ויצא מהחלון, יצאתי אחריו. משאיר את אימי בבית כאשר היא מכינה ארוחה לשתיים שבעצם היא היחידה שתאכל.