צללים- פרק 12: מי הוא קרצ'ר

פרק 12: מי הוא קרצ'ר
נ.מ ג'ייק
"חכה!" ניסיתי לעצור אותו,
"אתה יודע שאנחנו זקוקים לו.." אמר גייל והביט בג'ונתן,
"תטפלו באח של קאלי, אני אנסה לעצור אותו." הוא חצי אמר חצי שאל,
"ג'ון?.. ג'ון?.." שאלה קאלי והדמעות עוצרות מלרדת,
"הוא בסדר?" היא שאלה ולחוצה בטירוף, ידה רעדו בקצב מפחיד ואך כך כול גופה,
"קאלי.." הוא לוחש ושפתיו סדוקות,
"אני משנה אותו" היא אמרה וניביו התחדדו,
"תחשבי לפני שאת עושה את זה, את באמת רוצה לגרום לו לאהוב דם אנושי?" שאלתי וניסיתי לעצור אותה,
"בני האדם לא מעניינים אותי יותר, כל זן לעצמו" היא אמרה ונשכה את גרונו, מעורו החיוור הוא נהיה יותר בגוון של קאלי, שפתיו חזרו להיות אדומות בהירות, והרעידות בידיו הפסיקו, הוא פתח את פיו וניביו צמחו,
"את פתחת עכשיו מלחמה עם בני האדם! עם הציידים!" צעק גייל,
"לא מעניין אותי כבר, אמרתי את זה כבר ואני יאמר זאת שוב כל, זן, לעצמו" היא אמרה ועזרה לאחיה לקום,
"אני ראיתי את קרצ'ר, ראיתי אותו משנה את הערפדים למטורפים…" הוא אמר ונראה שהפחד עדיין בליבו,
"איפה הוא היה?" שאלה דיאנה,
"אני.. אני ראיתי ביער ההוא שם" הוא אמר והצביע לכיוון היער במרחק כמה מטרים,
"אז לשם אנחנו הולכים" אמר גייל והתקדם, ג'ון התקדם גם כאשר הוא ואחותו נדחקים מאחור שמתי את המגילה אחזתי במגילה והמשכתי להתקדם, ג'ון התקדם לעברי יכולתי להריח את זה.
הסתובבתי שלהפתעתי המגילה נפלה מידיי התכופפתי להרים אותה אבל ג'ון היה כבר בראש התור עם דיאנה, יחסית לאדם שהרגע ניצל ממוות ודאי הוא יחסית מהיר.
"קדימה!" אמר גייל והמשכתי להתקדם.
"הגענו?" שאלתי כולי תשוש, הלכנו במשך 3 שעות בחום השמש ורגליי כבר נגררו מאחור
"אנחנו נחנה כאן הלילה, מחר ב5 בבוקר אנחנו יוצאים" סיכם גייל וטיפס על עץ אקראי שהיה מולו,
"סוף סוף" אמרתי ונשכבתי על הארץ, והלכתי לישון.

"אתה בטוח?.." שמעתי לחישה,
"מאיזה שהיא סיבה כל מי שיצר מגע כלשהו עם הבטא החדש מחוסן לכוח שלי" הפעם הלחישה הייתה יותר גברית, הצצתי בשעון השעה הייתה 3 בלילה פקחתי עין אחת כדי להציץ מי דיבר, לא היה שם אף אחד.
קמתי והתחלתי להתקדם לעבר הלחישות,
"איזה משחק שיחקת היום." הפעם הלחישה הייתה נשית,
"תירגעי, אנחנו לא צריכים עכשיו שיגלו שאני קרצ'ר" עיניי נפערו והצצתי מאחורי העץ, ג'ון דיבר עם דיאנה.
"אני חייב להזהיר את כולם" לחשתי ברגע שהסתובבתי הרגשתי חבטה בראשי ונפלתי על העשבים שעיניי פתוחות, הבטתי מי נתן לי את המכה.
"אתם חייבים להיות זהירים יותר." אמרה קאלי וחייכה לעבר ג'ון או קרצ'ר,
"שלא יהיו מסתננים," היא חייכה ונתנה לי בעיטה בפנים בשלב הזה כבר התעלפתי וידעתי דבר אחד,
מי הוא קרצ'ר.