צייד שנתי – פרק 4
2 מחשבות עברו בראש שלי.
הראשונה זה התרגשות. כי אני גם הולכת סוף סוף לראות את העיר החצויות וגם להשתתף במלחמה. שזה בטוח אומר שיהיה הרבה בשר אדם לאכול.
השניה זה עצבים. הביאו אותי לעולם רק בגלל הכסף. מכריחים אותי ללמוד דברים משעממים בבית ספר משעמם. אסור היה לי להכנס לים או לברכה ליתר ביטחון שאני יעבד שליטה עצמית ולהצמיח את הזנב שלי. ואז מישהו בא ומגלה לכל המדינה שיש חצויות בעולם ורק אז, קוראים לנו לבוא ולהציל אותם. ממש נחמד מצידם.
אבל אם יש משהו אצל סבתא שלי שאני מאוד מעריכה זה את זה שהיא לא פריירית. במשך חצי שעה רבנו וצעקנו אחת על השנייה עד שוויתרתי ואמרתי שאני הולכת. זאת פעם ראשונה שאני מוותרת על משהו בחיים שלי. נו טוב, זה בטח בגלל שחלק ממני רצה סוף סוף לראות את עיר החצויות.
דבר ראשון שאני עושה זה להתקשר לשירה.
"הי שירה, תקשיבי קרה משהו ואני לא יוכל לבוא איתך למסיבה, גם לא לעזור לך עם בחירת השמלה שלך" אני אומרת.
"מה זאתומרת שאת לא באה למסיבה? הבטחת לי לעזור לי לבחור שמלה!!!" היא צורחת עלי בטלפון. תשכחו ממה שאמרתי על זה שהיא מפחדת ממני… למרות שזאת הפעם הראשונה שהיא צועקת עלי.
"תרגעי שנייה. את חושבת שאני שמחה להפסיד את המסיבה?" אני שואלת אותה בתוקפנות.
"את יודעת מה אני חושבת פני. אני חושבת שאת חברה רעה. את תכננת את כל זה בשביל לצחוק עלי כמו שעשית אם אלפי אנשים!!"
"לא תכננתי כלום נגדיך. אל תשכחי שגם את צחקת על אנשים בדיוק כמוני!!"
היא שותקת. פגעתי בול! איך אני א ו ה ב ת את זה שאני יודעת לפגוע במקום הנכון!
פטאום אני שומעת אותה בוכה.
"אני צחקתי כי ידעתי שאים אני לא יעשה את זה את לא תיהיי חברה שלי" היא לוחשת בבכי.
"אני באה אלייך" אני מכריזה.
בדרך לדלת סבתא באה אלי ואומרת משהו שמקפיא לי את דמי הקר.
"פני, דבר אחרון, אני רוצה שכשתעלמי לים, פה יחשבו שנחטפת"
תגובות (1)
ממש ממש ממש ממש יפה!!!!!!