צייד המפלצות (פרק ראשון)

סגרתי את המזוודה. בדיוק סיימתי לארוז.
זו הייתה שעת בוקר מוקדמת, ואני עמדתי לעזוב את הבית. זהו, החלטתי, אני חייבת, אמרתי לעצמי שוב ושוב, מנסה להתחזק.
הכל היה מוכן ליציאה. לקחתי פתק וכתבתי עליו כך:
"בוקר טוב, אבא, אמא ולילה.
אני עוזבת את הבית. אני חייבת להספיק למטוס אז קמתי מוקדם. סליחה שלא הודעתי לפני. זו החלטה מהירה, אבל אני מרגישה שאני חייבת.
אמא, אין לך מה לדאוג; אני כבר גדולה ויודעת לדאוג לעצמי. וכן, לקחתי את כל מה שדרוש לי.
אבא, אני אוהבת אותך. אני אחזור עוד מעט, אולי בשנה הבאה.
לילה, אחותי הקטנה המדהימה. תשמרי על עצמך.
אני אכתוב לכם ברגע שאגיע. אני נוסעת לכל מיני מקומות. היעד הראשון שלי הוא לונדון.
אוהבת הכי בעולם,
מלאני."
דמעה קטנה נפלה על הדף וקימטה אותו. אני קמתי, מחיתי בידי את עיניי, הנחתי את הפתק על שולחן המטבח ויצאתי מהבית.
"ביי…" מלמלתי, הרמתי יד למונית שכבר הגיעה, נכנסתי אליה, חגרתי
והתחלנו לנסוע לעבר נמל התעופה.
"להתראות…"