צייד הזכרונות פרק שישי

שמעתי צעקות לא מובנות, קולה של ניקול שראיתי על בירכיה לידי ודאגה בעיניה הענבריות. לא הבנתי מה הם אומרים אבל דין ותומאס הרימו אותי ביחד והעבירו אותי חזרה לחדר שהייתי בו לפני שהכרתי את כולם, הכרתי אותם שוב לפחות.
~~~~~~~~~~~~~
"זה יהיה הקרב המכריע חברים, אם ננצח בו הסדר יחזור." אמרתי לכולם שעמדו מסביבי כפופים בכניסה לבניין הרוס. המפלצת שאגה במרחק וכולם הרימו את מבטם לכיוונה, הרדשתי את ליבי פועם בחוזקה.
"אני אשאר כאן ואנסה לעקב אותה הכי הרבה זמן שאוכל, בהצלחה כולכם." אמרה ג'סיקה והורידה את רובה הצלפים שלה מגבה טוענת בו כדור מחכה למפלצת.
"לרחובות!" צעק רוס וכולם החלו לרוץ חוץ מג'סיקה שהביטה דרך הכוונת לכיוון ממנו הגיעה השאגה.
~~~~~~~~~~~~
התעוררתי בחדר עם חבישה על רגלי, ניקול ישבה על כיסא ליד המיטה שלי ראשה על המיטה וידה מחזיקה את שלי.
"בוקר טוב." אמרתי בחיוך והיא התעוררה שיערה סבוך ונופל על מצחה.
"הי, אני יודעת שאתה לא רוצה להדאיג את השאר אבל משהו עובר עליך וזה יכול להשפיע על כולנו." היא אמרה אחרי שעזבה את ידי וסידרה את שיערה במהירות.
"אני יודע." אמרתי מגרד את ראשי במבוכה.
"פשוט ספר לי מה קורה, תמיד עשית את זה בעבר." היא אמרה בקול שליו מביטה ישר לתוך עיני.
"רק שאני לא זוכר את זה, אני מקבל פיסות מידע קטנות מזמנים שונים של הקרב עם מפלצת משונה." אמרתי מנסה לסדר את המחשבות בראשי.
"זה בסדר ג'וש, כולנו מבינים שהמצב שלך… רגיש." היא אמרה וקמה ממקומה הולכת ברחבי החדר.
"אני לא יודע מי אני, לא יותר ממה שאתם סיפרתם לי. אני מרגיש שאני שייך לכאן ושזה הבית שלי, אני לוחם מוכשר לפי כולם ואיך שניחתי את דין אבל…" אמרתי נאנח ומשפשף את עיני.
"אתה לא צריך להסביר את עצמך בפניי ג'וש, תנוח." אמרה והלכה לדלת "נדבר עוד מחר בסדר?" שאלה מסתובבת אליי ודמעות נקוות בעיניה. הנהנתי קצרות והיא יצאה מהחדר משאירה אותי עם המחשבות שלי והזיכרונות הקלושים מהחיים הקודמים שלי.