צייד הזיכרונות פרק חמש עשרה

"זה היה מפחיד" אמרתי לניקול, היא חייכה, "למה הם כול כך רוצים להרוג אותי?" שאלתי, היא משכה בכתפיה וצחקה מעט, "הם כנראה אוהבים אותך מאוד" היא חייכה,
"כנראה" אמרתי,
"אני רוצה שתספרי לי את האמת" אמרתי והזדקפתי מעט, עד כמה שיכולתי, היא הרימה את גבותיה בהפתעה,
"איזו אמת?" שאלה,
"יש לך קרישת חסר?" שאלתי חד וחלק,
"מי סיפר לך?" שאלה,
"זה לא משנה, יש לך?" החזקתי בידה, "כן" היא אמרה וקמה מהכיסא,
"לאן את הולכת?" שאלתי,
"אני צריכה לצאת" היא המשיכה להתקדם לעבר הדלת, היא נגעה בידית של הדלת, "אני אוהב אותך!" אמרתי, היא אפילו לא הסתובבה רק נעצרה לכמה שניות, היא הנהנה לשלילה, ויצאה מהחדר.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"מה קרה לך?" שאלתי, היא הייתה בחדר שלה,
"מה קרה לי? מה קרה לך? אמרתי לך זו הייתה טעות!" היא הרימה את קולה, "זה לא הרגיש לי ככה" הרמתי גם אני, "תסתכלי לי בעיניים ותאמרי לי שאת לא אוהבת אותי חזרה" אמרתי והתקרבתי למיטה שלה, היא נעמדה מולי, "אני.." היא אמרה ולא יכלה לסיים את המשפט, "לא יכולה" היא השלימה ופתחה את הדלת,
"תצא לי מהחדר, בבקשה" היא אמרה "ניקול-" אמרתי אבל היא לא נתנה לי להשלים את המשפט, "בבקשה ג'וש" היא הפנתה את מבטה לרצפה ודמעה ירדה במורד ללחי שלה עד לסנטר, ונפל על הרצפה. יצאתי מהחדר שלה, פגוע וכועס.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"מה קורה? ראינו את ניקול יוצאת בוכה מהחדר" אמר דין, הוא נכנס לחדרי, והצביע על הדלת,
"אני- " אמרתי ולא יכולתי לסיים את המשפט, שנייה אחרי זה הזכוכית התנפצה ויד ענקית ירוקה ומצחינה נכנסה לחדר שלי, היא חיפשה משהו, ומצאה, היא תפסה את גופי וטלטלה אותי כמו צעצוע ואז הוציאה את ידה מהחלון ונעלם לפניי שדין היה יכול לעשות משהו,
"ג'וש!!" צעק דין בניסיון לעזור, המפלצת הלכה ויצרה שער סגול שחור ביער, היא עמדה לעבור בה ופתאום,
שלאק
היד נחתכה נפלה יחד איתי והוטחה ברצפה, הצלחתי לשחרר את עצמי מהאצבעות הענקיות של המפלצת, המפלצת הביטה במי שהתקיף אותה.
ניקול.
היא אחזה בשתי חרבותיה באומץ ורצה לעבר העץ, היא טיפסה עליו וישר אחרי זה שרטה את גופו, דם שחור יצא מהחתך ונזל לעבר הרצפה, אני עם כאבים בצלעות מנסה לברוח, ניקול דחפה אותו עם רגלה לעבר השער והוא נעלם.
ניקול קיפצה לעברי, ברגע שראיתי אותה נפלתי על הרצפה אבל היא הצליחה לתפוס אותי,
"גם אני אוהבת אותך" אמרה ולטיפה את שפתיי, שפתייה היו רכות ונעימות.