צייד הזיכרונות פרק חמישי

"בוקר טוב ג'וש" אמרה ניקול שנכנסה לחדרי, הכול לא היה מוכר, היו שם תמונות שלנו מחובקים, שכל הציידים, אבל לא זכרתי דבר. היא התקרבה אליי, והניחה את ידה על כתפי
*******************************************************
"השם הוא ג'וש. ג'וש הנטון" אמרתי,
"דין" הוא אמר, והושיט לי את ידו להיכרות, ואז המפלצת פרצה למחנה, רק אני ניקול ודין היו במחנה כי עדיין לא מצאתי עוד ציידים. יצאנו מחנה כולנו רצים דין מביט בי,
"נלך לרחוב, יש שם הרבה אנשים הוא בטח יתבלבל" אמרתי, ניקול ודין הנהנו לחיוב ורצנו לעבר הרחוב.
********************************************
הזזתי את ידה מכתפי והתיישבתי על המיטה,
"משהו קורה לך, נכון?" היא שאלה ושמה את ידה על מותניה,
"אני בסדר גמור" קמתי מיד מהמיטה, ויצאתי מהחדר,
"תשמע איך שכיסחת ת'צורה של דין, זה היה הדבר הכי מצחיק בעולם" אמר רוס וחייך, פניי היו רציניות.
"אם לא היה נמחק לך הזיכרון היית צוחק על זה עכשיו" הוא התבאס, יצאנו מהמחנה, היה שטח עצום של חול, ושם היו גדרות, קירי טיפוס, מטחים ושקי אגרוף,
"יש לך ניחוש מה אתה הולך לעשות?" שאלה ניקול וחייכה,
"לא כל כך" אמרתי,
"אתה צריך לטפס על הגדר" אמר דין,
"יש שם חוטי תיל" נבהלתי,
"אתה שמת אותם שם, ואז אתה תצטרך לטפס עד הפסגה של הקיר טיפוס, ולקפוץ לקיר טיפוס שלידו" אמרה רד,
"ואחר כך תצטרך לקפוץ מהקיר טיפוס, ישר על המטח" אמרה אלינור,
"ולבסוף תצטרך לתת מכה מספיק חזקה כדי להפיל את השקי אגרוף" ג'סיקה סיכמה.
"מי המטורף שחשב על הדבר הזה?" שאלתי, כולם הפנו את מבטם לעברי,
"הבנתי"

"אתה מוכן?" שאלה ניקול, היא אחזה באקדח שיסמן לי מתי להתחיל,
"כן" אמרתי,
'רק שלא יהיו לי פלשבקים, רק שלא יהיו לי פלשבקים' חשבתי לעצמי, והיא ירתה, התחלתי לרוץ, היישר לגדר, מצאתי חורים קטנים שאני יכולתי להכניס את אצבעותיי שם, והצלחתי לטפס, החוטי תיל מעט שרטו אותי אבל התעלמתי מזה, קפצתי מהגדר ונחתי על החול הצהוב והחם, ועכשיו היה עליי לעשות את הקיר טיפוס, שהיה בגובה של 6 מטרים, נאחזתי בצורות שהיו שם, והתחלתי לעלות, הדרך הייתה נראית מלמטה אין סופית, אבל היא דווקא הייתה קלה, שוב כמו הקרב שלי עם דין, התת מודע שלי מפעיל את שריריי לעשות את הפעולות הללו, הגעתי לפסגה, והמרחק בין הקיר טיפוס הזה, לקיר טיפוס השני היה 2 מטרים,
'אני אצליח, אני אצליח, אני אצליח' חשבתי לעצמי וקפצתי, הצלחתי להגיע לקיר טיפוס, להפתעתי. ועכשיו הייתי צריך לקפוץ ולנחות על המטח. 'איזה כיף' חשבתי לעצמי, וקפצתי.
מכירים את הרגעים האלה, שמרגישים כמו נצח? ככה היה לי שקפצתי, הזזתי את ידיי ללא שום מטרה, והרוח עפה על שיערותיי, ואני לא מאמין שהצלחתי. אבל עשיתי את זה, נחתי על המטח, כולי מחייך, ירדתי ממנו, ורצתי בשיא המהירות שלי לעבר השק אגרוף,
**************************************
המפלצת הייתה מאחוריי, יכולתי לשמוע את נשימותיה,
"קדימה ג'ושי, צא החוצה" היא אמרה בקול מפחיד ומטריד, הסתתרתי בתוך סמטה חשוכה, פניתי את מבטי לצד השני, והיא הייתה מולי, במרחק של כמה סנטימטרים,
"אה!" צעקתי וקפצתי לצד השני, אבל היא כבר אחזה בי
**************************************
הרגשתי סחרחורת, אבל לא רציתי להפסיק הייתי חייב להמשיך רצתי, מותש וחלש לעבר השק אגרוף
נתתי מכה ובום, השק נפל, יחד איתי.