צייד הזיכרונות פרק הבכורה!!
צייד הזיכרונות
פרק 1
עצמתי את עייני, הרגשתי את טיפת הזיעה שזלגה במורד הלחי שלי עד לסנטרי. ברחתי ממשהו, אני לא בטוח ממה אבל זה היה גדול היו לו שתי רגליים עצומות שברגע שהם נוחתות על הקרקע הם מרעידות אותה. המשכתי לרוץ במורד הרחוב מכוניות חולפות על פניי, כאילו הם לא רואות את המפלצת הענקית שרודפת אחריי. כאבו לי הצלעות והרגליים אבל לא יכולתי להפסיק לרוץ, הוצאתי חרב ארוכת להב עם ניצוץ בקצה. אחזתי בה בכול כוחי ושיניתי את כיוון הריצה שלי, ראיתי את הפנים שלה. הן היו מזוויעות, ניבים ארוכים כמו של אריה ים, שיניים חדות כמו טפרים ובעיניים שלה היה רק אדום, אש, שנאה. היו לה ידיים ארוכות ושריריות, צבע גופה היה ירוק מצחין עם שאריות של דם מהפעמים הקודמות שהיא ניזונה מבני אדם. היא חשפה את השיניים המחרידות שלה וקפצה לעברי, אני הרמתי את חרבי ונעצתי אותה בבטנה. זה לא עזר, היא תפסה את גופי וטלטלה אותו שלושה פעמיים. היא זרקה אותי על בניין אחד וסדק ענקי נוצר שם, נחתתי חלש וכל גופי כאב. היא תפסה שוב את גופי, אוכלת אותי בעודי בחיים.
"לא!" צעקתי, פקחתי את עיניי, קרני האור סנוורו מעט את עיניי. סובבתי את מבטי, וגיליתי שאני שוכב על מיטת בית חולים עם מצעים לבנים ונקיים. הבטתי בידי, היא הייתה מלאת תחבושות והייתי מחובר לאינפוזיה. כנראה שלא שתיתי מספיק, הבטתי בידי השנייה וראיתי שהיה עליה גבס ללא אף חתימה, מעליב. הזעתי ואחות באה מהר לחדר, המכונה שבודקת את דופק הלב התחילה לצפצף באופן מחריד. ידי הלא שבורה רעדה, האחות הזריקה לי מן חומר מוזר והדופק שלי חזר להיות בקצב נורמאלי
"אתה בסדר גמור" היא חייכה לעברי, היה לה שיער ג'ינג'י עם תלתלים ועיניים ירוקות בהירות,
"חשבתי שאני עומד למות." אמרתי חלושות.
"אתה לא תמות, לא במשמרת שלי." היא אמרה והתיישבה על הכיסא שהיה ליד המיטה, היא הייתה רזה.
"איפה אני?" שאלתי.
"בבית החולים, על שם בקסטר נורדמן," אמרה האחות, "אתה חטפת חתיכת מכה חזקה, אתה הגעת אלינו באמצע יום עבודה, פצוע ועל כל פנייך זולגות דם. התקרבת לדלפק ונתת לי לשמור לך חרב, השבעת אותי לשמור על זה כאילו אלו חיי. היה נראה כאילו כבר השתמשת בה, ואז התעלפת.
"אמרתי לך איך קוראים לי?" שאלתי ושיעול הופק מגרוני.
"שום דבר, כאילו החרב הייתה החיים שלך בעצמך" אמרה, היא קמה ממקומה והרופא הראשי נכנס. היה לו שיער שחור דליל, וזיפים שחורים קוצניים, עיניו היו בצבע חום,.
"תבדקי שאין לו דימום במוח ע"י סיטי מוח, תעשי לו גם סיטי בטן, לבדוק שלא התחיל לו מצב של שבירת עצם מאחת הצלעות. ואחרי זה תבדקי לו רפלקסים, מה שלומך מר…" הוא אמר ולא יכולתי לענות לו.
"הוא לא זוכר פרט מהעבר שלו, אפילו לא את שמו." אמרה האחות.
"מעניין…" אמר הרופא הבחיר והלך. האחות הביטה בי.
"תרגיש טוב" סיכמה והלכה, נשארתי לבד בחדר בעוד שאני שומע את הצפצופים של מכונת בדיקת הדופק.
שכבתי על המיטה מנסה להיזכר בפרט אפילו הכי קטן מהעבר שלי, אבל אני לא מצליח. כאילו יש חומה ענקית שחוסמת כל זיכרון, אפילו הכי קטן מלהגיע אליי.
"אני עכשיו לוקחת אותך לסיטי מוח וסיטי בטן, אתה יכול ביינתים לישון או משהו כזה." אמרה האחות, היא הזיזה את המיטה ולקחה אותי לחדר סגור. היה שם עוד אח, הוא הרים אותי ושם אותי על מיטה. הוא היה מגולח ושרירי, עיניו היו כסופות באופן מפחיד. המיטה התחילה להתקרב לעבר מכונה ענקית, ואז
חושך. מפלצת, עוד נערה נמצאת איתי והכול מעורפל. מפלצת עם כנפיים ענקיות ושרירים כמו להרקולס,
"תעשה את זה" היא אומרת לי, "קדימה." ואז המפלצת נוחתת עליי והורגת אותי.
קמתי כולי מתנשף חזרה בחדר, על המיטה של הבית חולים. עם אותה מכונה, האחות נכנסה,
"עשינו לך סיטי מוח וסיטי בטן, הכול יצא תקין. אין שם דימום פנימי, מה שכן בזמן הסיטי מוח אתה אמרת כול שנייה את השם ניקול. אולי זו אחותך או חברה שלך, מוכר השם מאיפה שהוא?" שאלה האחות בניסיון לעזור.
"לא, שום דבר." אמרתי בעצב.
תגובות (25)
פרק נחמד במיוחד, תמשיכו!!!!!!
גאד, יש סיפור אחד שלך שאני לא אתאהב בו בשנייה שאני מתחילה לקרוא?
אני דורשת המשך
חח תודה גם אני חולה על שלך <3 <3 <3
הכול בזכות התיקונים של קארין..
קודם כל, רעיון נפלא. התוכן טוב וכתוב בצורה יפה עם הרבה תיאורים.
יש לא מעט שגיאות כתיב ויותר מכך, המון בעיות עם הסימני הפיסוק.
אם תרצו אוכל לעזור אם זה…
בעיקרון הרעיון נפלא וממש אהבתי.
הסופרת של החיים.
הווו התחלה מעניינת! תמשיך!
תודה רבה..
ההמשך יעלה בקרוב מהפרופיל שלי :)
מותח, עכשיו אני קורא את הפרק הבא.
יש לכם קוראת קבועה(:
נורא אהבתי את הסיפור, הרעיון.
אבל יש כמה וכמה פעמים שהיה נורא חסר לי ניקוד, תעברו על זה.
כמו כן, היו כמה מילים 'נחותות' שאני חושבת שהייתם יכולים להחליף במילים אחרות, שהיו מוסיפות הרבה לערך הסיפור.
בכל מקרה, אהבתי.
כתיבה ממש ממש יפה!
אני כל כך מיצתער שאני לא כאן כדי להגיב לך כנהוג משכבר הימים. אך יש לי הפצצות במבחנים! (חרוז^~^) וגם אני ברוב היום עם ה׳מישפחה׳ שלי. סליחה!!!
אני יודע שזה פנטזיה. אבל מאיפה הוא הוציא את החרב? מהאוויר? הסבר בבקשה. יש פה ושם טעויות פסיק למשל: ,.
סך הכל יצא לכם יופי. מגיע לכם כוכב. אילו הייתי יכול גם לקבל אחד, סתם לתחושה נוחה. אבל, אני יותר ביקורתי מאשר יצירתי P:. דיי רדוד אני יודע, אני אנסה להתחבר יותר. פשוט גיימר והכל, ובדיוק קיבלתי cod ghost אז, אני דיי בשוט… טוב עזוב אשתדל להמשיך להיות כאן :). מדהים, כישרוני, חסר טעויות כתיב, כל מה שצריך בסיפור. ;) יש לכם סיפור מצליח לדעתי, אבל לא ניראה לי שאעקוב…
היי איתי (חחחח התגעגעת? ^^ ואני מקווה שלא טעיתי בשם) וקארין (נעים להכיר אגב, אני אלין),
ראיתי שהפרק נכנס לבחירת עורכים, ברכותיי!
יש כאן תארים יפים מאוד, עלילה מעניינת ומושכת! האמת שהחלק האחרון קצת לא היה מובן לי, אשמח להסבר.
מידי פעם היו חסרים סימני פיסוק בתוך הגרשיים, חשוב להקפיד על זה.
במשפט, "שכבתי על המיטה מנסה להזכר בפרט […]" יש הווה ועבר בפעלים. שזה לא נכון מבחינה טכנית. הבחנתי גם במשפט, "אבל אני לא מצליח."- מילה בהווה כשהסיפור כתוב בעבר. וגם בהמשך שלהם יש ערבובים. יש מצב שפספסתי משפטים נוספים, פשוט תעברו על זה.
בשורה 35 [מקווה שספרתי נכון] יש פסיק ונקודה אחד ליד השני בסוף המשפט [לאחר המילים, "בצבע חום"].
אני מניחה שעברתי על הכל. היה לי חשוב לציין את הפרטים האלה [קטנונית מלידה ותצטרכו להתמודד].
אוהבת ושבת שלום ;)
הו וכתבתם "הרופא הבחיר" נדמה לי שזה, "הרופא הבכיר" או שיש מילה כזו בחיר? אהמ אני לא סגורה על זה><
כנראה שאולי פספסתי עוד כמה… תעברו על זה.
נוסף על כך, היה כתוב ע"י. תשדלו לא להשתמש בקיצורים.
מזלמטוב על בחירת העורכים וחוץ מזה זה סיפור מרתק. הכתיבה שלו מאוד מרתקת ומעניינת ואני כבר מחכה לפרק השני. מאוד אהבתי את המסתורין של כול הסיפור.
יש כבר את פרק שתיים, הוא בפרופיל של karinrin55
ואלין תודה רבה ^^
יש הרבה התבלבלויות בין זכר ונקבה, שלוש פעמים, לא שלושה פעמים. גם רגליים זה נקבה. ממש כדי לערוך את זה.
אוקי,
דבר ראשון, חזרתי ואני מוכן ומזומן לביקורת טובה.
דבר שני, תן/י לי להעביר לך שיעור קצר בנושא ההיסטוריה של ספרי הנוער:
הראשונה שבאמת כתבה ספרי נוער הייתה ג'י קיי רולינג עם הארי פוטר, שהיה ועודנו אחד מהספרים האהובים עלי ביותר אי פעם. הספר היה להיט עצום, והוא עדיין להיט עד היום.
כמה שנים אחרי, בא מורה חביב להיסטוריה בשם ריק ריירדן והחליט, בהשראת הארי פוטר, להמציא את הגלגל מחדש – הוא כתב את סדרת הספרים "פרסי ג'קסון", שהייתה כתובה על אותו הבסיס אבל בסגנון שונה מאוד. גם ריירדן סחף אחריו מעריצים רבים מכל רחבי העולם (גם אני, בזמנו), וגם הוא היה הצלחה מסחררת.
אבל משם העניינים התחילו להדרדר, כי כל סופר חשב שהוא יוכל לכתוב את "הארי פוטר" הבא ולהרוויח מיליונים, וכך הוצפו חנויות הספרים בספרי נוער גרועים שרמתם הולכת ויורדת.
צר לי לומר שכנראה גם האתר מושפע מאותה התופעה, ואף בצורה חמורה יותר.
ומכאן אני גולש לשלב השלישי והחשוב ביותר, הביקורת:
1. הסיפור שלך הוא חסר מקוריות לגמרי – חרבות, מפלצות ואובדן זיכרון הם כולם דברים שתוכל למצוא כבר בפרסי ג'קסון, וגם ברוב ספרי הנוער האחרים שמסתובבים בשוק בימינו.
2. רמת הדקדוק שלך היא מחפירה (ומתבטאת בעיקר בטעויות חמורות של החלפה בין זכר לנקבה ולהיפך), והעובדה שניסית לכתוב את הסיפור בשפה גבוהה רק מחמירה את הרושם שנוצר.
3. המשלב הלשוני שלך הוא בינוני ומטה, בעיקר בגלל טעויות הדקדוק.
4. לא היו לך הרבה שגיאות כתיב (הצלחתי לתפוס רק אחת בקריאה הראשונה, אבל אני בטוח שאני יכול למצוא עוד אם אני אתאמץ), אבל מה שכן מצאתי היה שגיאה נוראה בחומרתה: "בחיר" במקום "בכיר". עשה לי טובה ותתאמן קצת על איות.
בכבוד רב (ובחוסר סבלנות),
אינטלקטואל חביב לשעבר.
איך כל כך הרבה אנשים פה שונאים אותך אני לא מבינה 0:
אני לא בטוח אם את סרקסטית, אבל אם כן אז אין לי זמן לזה.
אממ לא, אני לא סרקסטית. המון פה שונאים אותך, ואת זה אני מניחה שאתה כבר יודע, (כמעט בטוחה שאין לך בעיה כל כך קשה של חוסר מודעות עצמית) ואני לא מבינה איך. אה, טוב, אני כן מבינה. פשוט לא שונאת אותך ץץץ (ף8
התכוונתי לשאול אם את סרקסטית בעניין זה שאת לא מבינה.
וול, לא, באותו רגע של כתיבת התגובה הייתי רצינית. כרגע אני מבינה מעט יותר למה הם חושבים בצורה זו… (ף8 (ף8 (ף8
סיפור נחמד.
אני לא רואה פה ממש מקוריות, זה מזכיר לי את פרסי ג׳קסון מעט.
כמו כן יש גם הרבה שגיאות כתיב, וסימני פיסוק שחסרים.
אבל, בכל זאת אשמח להמשך :)
Uta, לפני שאני אגיב אפשר לשאול בני כמה אתם ו כי ה זמן אתם כותבים?
סיפור נחמד