צייד הזיכרונות פרק אחד עשרה

פרק 11
אני,ג'וני וניקול חזרו חזרה למכון, עייפים ותשושים, חוץ מג'וני שהיה מלא מרץ,
"יפה מה שהקמת פה" אמר ג'וני וטפח על שכמה של ניקול,
"זה אחיך" היא אמרה והלכה לחדרה,
"תשמע אחי, שיחזור לך הזיכרון, תלמד אותי איך לבנות ככה" אמר ג'וני וחייך,
"טוב תכיר את החברה ג'וני, אני עף למיטה" אמרתי, והלכתי לחדרי, פתחתי את הדלת, ניקול הייתה שם והיא הוציאה חפצים מהתיק,
"אוי טעיתי בחדר" אמרתי, באתי לסגור את הדלת, ואז היא אמרה, "אני לא סומכת עליו" "למה?" שאלתי, ונכנסתי לחדרה,
"אתה מקבל פלשבק על אח שלך, פתאום אח שלך מופיע ולא מזכיר בכלל שום פרט על העבר שלך, זה לא נראה לך משונה?" לחשה לי, "אם הוא באמת אח של תעשה לו מבחן" היא הוסיפה בלחישה, "איך? אני לא זוכר דבר מהילדות שלי חוץ מזה שהוא קיבל פגיון מאבי" אמרתי, "יש לי הרגשה שהוא יעשה משהו" היא אמרה לי,
"תסמוך עליי"
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"תסמוך עליי, לא יקרה לך כלום" אמרה ניקול, היינו על הר ענקי, והייתי קשור לבנג'י יחד איתה,
"בטוחה?" שאלתי,
"כן, פשוט על תסתכל למטה" היא אמרה וקפצה מההר הגבוה, לא יכולתי שלא להסתכל למטה, הגובה הבחיל אותי, "את לא נורמאלית!" צעקתי,
"נכון!!" היא חייכה. היינו קרובים עד שהרגשתי את נשמותיה על צווארי, הבטנו זה בזה, הגובה כבר לא הפחיד אותי, כאילו הייתי בעולם אחר איתה, היא נישקה אותי, שפתיה היו רכות, הנשיקה הפכה לאגרסיבית. הבנג'י הפסיק לזוז ימין, שמאל ונעמדנו על האדמה, בעודנו מתנשקים, היא התנתקה מיד ממני,
"אני לא יכולה" היא אמרה וברחה לתוך היער.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"את אמרת לי שלא היה בינינו כלום" התרחקתי ממנה,
"היה לך פלשבק נכון?" היא התקרבה אבל אני הנהנתי לשלילה והתרחקתי ממנה,
"את שיקרת לי, דווקא שהייתי צריך שתתמכי בי, אני שאלתי אותך כמה פעמים, וכל הזמן אמרת לי לא" אמרתי,
"אולי תחשוב באמת למה הסתרתי את זה ממך?!" היא הרימה את קולה,
"אין שום סיבה בעולם שמצדיקה את זה!" הרמתי את קולי גם,
"לפני שאת אומרת לי לבדוק אנשים שמשקרים לי, תבדקי את עצמך!" צעקתי ויצאתי מחדרה, כולם הקשיבו מחוץ לדלת, ברגע שפתחתי אותה הם התרחקו, מביטים בי,
"אני לא יכול יותר!" הלכתי, ג'וני רץ אחריי
"חכה." הוא אמר,
"מה?!" התעצבנתי גם עליו,
"תן לי לקחת אותך למקום שאני ואתה היינו אוהבים ללכת" הוא אמר והוביל את הדרך,
אחרי חצי שעה של הליכה הגענו למפל מים מרוחק,
"הנוף פה היה מרגיע אותי, אני בטוח שהוא ירגיע גם אותך" אמר, התיישבתי על הזיז של הצוק, וג'וני התיישב לידי,
"מה קרה?" הוא שאל אותי,
"הייתי בטוח שהיא היחידה בעולם הזה שלא תשקר לי"
"הבאת את החרב שלך?" הוא שאל ללא שום קשר לשיחה,
"לא" אמרתי, "למה?"
"יופי" הוא אמר וחייך ואז דחף אותי מהזיז, החזקתי בזיז, בעוד שג'וני מסתכל עליי מלמעלה,
"למה?!" שאלתי,
"אתה אחי"
"היית צריך להקשיב לבחורה הזאת" הוא אמר ודרך על אצבעותיי, הם החליקו מהזיז ונפלתי.