צחורה||פרק 5

את.." ג'סמין התחילה לומר עם מבט חושש על פניה, ובדיוק אמא שלנו קראה לנו מהחלון.
"ארוחת צהריים!"
ישבנו מסביב לשולחן, דבר שלא עשינו בערך חודשיים כי דרק גר עם ארוסתו, ג'יין, וג'סמין לומדת בלונג קולג', שנמצא במרחק שעתיים מהבית שלי. דברנו וצחקנו, כמו שנהגנו לעשות פעם.
אז פתאום הכה בי זכרון. כולנו יושבים מסביב לשולחן, בדיוק באותו הסדר, רק אישה אחת הייתה חסרה.סבתא שלי. זאת הייתה הארוחה המשפחתית האחרונה שלנו אתה לפני שהיא נסעה לקצה השני של המדינה. המשפט היחיד שחקוק לי בזכרון הוא, "נדיה, תאכלי משהו ואל תשתי מיץ כל הזמן. את לא יצור גשם".
גל של זכרונות גאה בי לפתע, ורצתי לשירותים. נזכרתי איך לפני השינה, היא הייתה מספרת לי תמיד את אותו סיפור.
היא הייתה תמיד מספרת על נסיכה חורפית שקראו לה נדיה.
קפאתי ברגע שנזכרתי בהמשך הסיפור שהיא הייתה מספרת לי.