צחורה|| פרק1

הפעם הראשונה שהבנתי מי אני הייתה בערך בכתה ז'. הייתי ילדה נמוכה וחלשה, ושיעור ספורט היה בשבילי שעת גיהנום שבועית. הקיץ בהק באותה שנה והחזאים הכריזו בקולות על הקיץ החם ביותר שנראה במדינה כבר 65 שנה. היום היה יום חם מאוד וכשהלכתי לבית הספר הבחנתי בטיפות קטנות על הזרועות שלי. הנחתי שזאת הייתה זיעה או טיפות מים שזלגו עליי כששטפתי פנים, עד שבשיעור השלישי, שיעור גיאוגרפיה, כאב התחיל לצרוב אותי בידיים. כאב שורף ומכאיב, שכאילו שורף אותך מבפנים. ביקשתי לצאת לשירותים, ולפתע באור המנורות הלבנות-וזוהרות-עד-כאב הבנתי מה אלה היו. לא טיפות מים. לא טיפות זיעה. אפילו לא טיפות דם.
אלא היו טיפות שנראו בדיוק כמו הטיפות שזולגות מנרות שעווה כשהם עולים באש. טיפות סמיכות שמדיפות ריח שעווה מסריח.
הברז המלוכלך של בית הספר תמיד היה מלא במים קרים. במקרה הזה זה עזר לי. התזתי במהירות כמה שיותר מים קרים כמו קרח על המקומות שמהם זלגו "טיפות השעווה".
אמרתי שכואב לי הראש ויצאתי מבית הספר. יצאתי להבין מי, או ליתר דיוק, מה אני בכלל.