צדק פרק 2

-פרק 2-
"את לא זוכרת כלום?",
"זוכרת מה??",
"את מתה",
"אני מה?".

קייסי עומדת שם. לא מבינה מה קורה.
אלכס "את מתה..".
"לא יכול להיות…. לא יכול להיות…. אם אני מתה איך את רואה אותי?" קייסי שואלת.
"כי גם אני מתה" אלכס משיבה בעצב.
כמה שניות שקייסי עומדת שם. מנסה להיזכר מה קרה רגע לפני שמצאה את עצמה באמצע הרחוב ההוא, אבל ללא הצלחה. היא זוכרת שרצה, וזמזמה את השיר האהוב עליה, אבל אחרי זה כלום, הכל נמחק.
קייסי מסתכלת על אלכס, שמסתכלת עליה במבט עצוב.
"אמא שלי….אני חייבת למצוא את אמא שלי!!" קייסי אומרת ומתחילה לרוץ.
"קייסי, חכי! קייסי!".

קייסי רצה הביתה, ואלכס רצה אחריה. קייסי עוצרת. היא רואה משהו מוזר. אלכס נעצרה אחריה. הן רואות את אמא של קייסי, יורדת במדרגות. אמא של קייסי בוכה, מובלת בידי שני שוטרים לניידת.

"מה זה?" קייסי שואלת.
אלכס לא עונה. קייסי מסתכלת עליה, בדרישה לתשובה. אלכס מסתכלת עליה, לא יודעת מה לומר לה, וקייסי מתחילה לרוץ אחרי הניידת ואלכס בעקבותיה.

הן רצות, הרבה, עד שהניידת נעצרת ואמא של קייסי יוצאת מתוכה, והשוטרים לצידה. הם נכנסים לתחנת משטרה, וקייסי ואלכס בעקבותם.
הם הולכים בתוך מסדרון ארוך ולבן, שוטרים מכל פינה, מסתכלים על אמא של קייסי במבט של עצב. אמא של קייסי נעלמת. לאחר מכן אלכס רואה אותה באחד החדרים, ואיתה שוטרים שואלים שאלות כמו מתי קייסי יצאה, איפה היא בדר"כ עושה ריצות, אם יש לה אויבים….

אלכס מביטה בחלון, בזמן שמתחקרים את אמא של קייסי… קייסי לא לידה… קייסי עומדת מול חלון ראווה, חיוורת, פניה שמוטות. אלכס מתקרבת אליה, מביטה דרך החלון…
"אני כ"כ מצטערת קייסי". אלכס אומרת.

הן רואות את גופתה של קייסי. קייסי נראת שלווה, יפה כמו מלאך. הגוף שלה חשוף. הרופא מטפל בפצעים של קייסי. תופר ומנקה אותם בעדינות. יש שם 7 פצעים כאלה. על הירכיים של קייסי יש חבלות ועל זרועותיה סימני מאבק. בצד שמאל של הפנים שלה יש חבלה, כאילו מישהו הביא לה מכה.

מה לעזאזל קרה?

מחדר החקירות יוצאת ליסה, מתקרבת לחדר שבו גופתה של קייסי. היא נכנסת מנשקת את קייסי במצח ומתיישבת על כיסא לידה. היא לא אומרת כלום, רק מלטפת את פניה של הבת שלה, שרק לפני כמה שעות הייתה בחיים. היא נשארה שם רק כמה דקות, שנראו כמו נצח. היא קמה, מנשקת את קייסי במצח שוב, ועוזבת את החדר. הפנים שלה קרות, חסרות הבעה. העיניים שלה אדומות. היא הולכת לאט, חושבת מה יהיה עכשיו איתה, איך היא אמורה להמשיך לחיות בלי הבת שלה, שהייתה כל עולמה. קייסי ואלכס עוקבות אחריה במבטן עד שהיא נעלמת. קייסי מביטה שוב בגופתה.

הבוקר שאחרי..
קייסי ואלכס עומדות באמצע בית קברות, כמה מטרים מהם קוברים את קייסי. אמא שלה מתייפחת, נשכבת על הארון, לא מבינה איך זה קרה. רוצה שקייסי תחזור.

"את ואמא שלך הייתן קרובות?". אלכס שואלת.
"מאוד" קייסי עונה.
"איפה אבא שלך?".
"הסתלק כשאמא שלי הייתה איתי בהריון".
"ויש לך עוד אחים?"
"לא, היינו רק אמא שלי ואני".

ההלוויה כבר הסתיימה. קייסי ואלכס עדיין בבית הקברות, יושבות ומדברות.
"איך…. איך מתת?" קייסי שואלת בהיסוס.
"תאונת דרכים" אלכס משיבה.
"מתי?"
"לפני 3 שנים".
"ככה זה כל האנשים…. אני מתכוונת… מי שמת… ממשיך לחיות ככה?" קייסי אומרת בבלבול. "לא, זה רק אנשים שלא נעשה להם צדק" אלכס משיבה.
"זה אומר שלא תפסו את מי שדרס אותך?" קייסי שואלת.
"נכון" אלכס משיבה.
"מה יקרה לי כשיתפסו אותו?" ,
"תנוחי על משכבך".

קייסי קמה.
"לאן את הולכת?" אלכס שואלת.
"לראות את אמא שלי, רוצה לבוא?".
"אממ.. אני צריכה לעבור איפשהו אבל ניפגש שם",
"אוקיי".

קייסי הולכת. אלכס קוטפת פרח והולכת לעבר הקברים. היא נעמדת מול שני קברים. "מגי ג'ונסון" "אלכס ג'ונסון". אלכס מלטפת את הקבר של מגי, ואחכ את הקבר שלה, מניחה פרח ביניהם והולכת.

קייסי נעמדת מול הדלת. הדלת נפתחת. קייסי נכנסת. בסלון היא רואה את חברת הילדות של אמה, ונסה, מדברת בטלפון.
"…..היא לא מוכנה לצאת…… היא נעלה את עצמה בחדר של קייסי…… בוכה……."
קייסי הולכת לכיוון החדר שלה, נעמדת מול הדלת ומנסה להקשיב. היא לא שומעת כלום. היא מניחה יד על הדלת. היד שלה עברה דרך הדלת. קייסי מוציאה את היד בבהלה ואחכ עוברת דרך הדלת. אמה יושבת על המיטה. מביטה באלבום תמונות. דמעות זולגות לה מהעיניים. קייסי מתיישבת לידה. באחת התמונות רואים את קייסי ואמה, עושות פרצוף מוזר. ליסה מגחכת ומלטפת את קייסי. קייסי שמה עליה יד. ליסה הסתכלה לעבר היד שלה, היא הרגישה את זה. קייסי פה, איתה כל הזמן.

קייסי קמה מהמיטה, מביטה באמה והולכת. אלכס מחכה לה למטה.

"את בסדר?" אלכס שואלת.
קייסי נראית קצת חיוורת, משתדלת לא לבכות. "אני בסדר".
הן מתחילות ללכת.
"בת כמה את?" קייסי שואלת.
"18", אלכס משיבה.
"זה אומר שנהרגת כשהיית בת 15?"
"לא, הייתי בת 18, זה מה שטוב בלמות צעיר, אתה נשאר צעיר לנצח".
קייסי נעצרת, לא מבינה איך אלכס יכולה להגיד את זה. היא מתיישבת על ספסל קרוב ומתחילה לבכות.
"יהיה בסדר, את תראי" אלכס מנסה לנחם.
"לא, כלום לא יהיה בסדר", קייסי בוכה, "אני לא רוצה למות…… אני צעירה…. לא הספקתי לעשות המון דברים…..".
"כמו מה?".
"כמו כל מני….. אף פעם לא התנשקתי עם בן……או נהגתי…..או הייתי בנשף….".
אלכס מסתכלת עליה ומחייכת מעט.
"איך את יכולה להיות כ"כ רגועה?…..וכ"כ…."
"כ"כ מה?". אלכס שואלת.
"כ"כ….. יאיי לי, אני מתה".
נוצרת ביניהן שתיקה.
"את חושבת שזה קל לי?" אלכס שואלת. "את יודעת איזה קשה היה כל יום את אמא שלי שותה עד שהיא מאבדת את ההכרה?… שלבסוף היא יורה לעצמה בראש מרוב דיכאון?".
קייסי שותקת.
"אחרי כמה זמן כבר הבנתי שלא ימצאו אותו, את זה שדרס אותי והשאיר אותי למות, את חושבת שהוא חושב עליי? לא… הוא לא…. הוא חי עכשיו עם המשפחה שלו… לא מתעסק בזה שהוא הרס משפחה אחרת. אני בחיים לא אקבל שקט, עד שהוא לא ימות…. אז אני מנסה לשמור על אופטימיות… ולעשות שטויות…. כי לא יעזור לי אם אני אמשיך למרר בבכי ולחכות".
קייסי ממשיכה לבכות.
"לא.. סליחה… לא התכוונתי שתמשיכי לבכות… קייסי…"
קייסי משתתקת. מסתכלת על אלכס. מסכנה אלכס… מה היא עברה… כמה רוע יש בעולם הזה?
קייסי קמה, מנגבת את הדמעות.
"בואי, אני רוצה להכיר לך מישהי". אלכס אומרת והן הולכות לכיוון פארק.

"שרה" אלכס קוראת.
צעירה יפיפייה מתקרבת אליהן. שערה קצר, היא מחייכת, יש לה שיניים לבנות וישרות. ויש צלקת בצד ימין של הקרקפת שלה.
"היי, אלכס". היא אומרת.
"היי.. זאת קייסי.." אלכס אומרת.
"היי, קייסי נעים להכיר אותך".
"היי… " קייסי אומרת.
הן מתיישבות מתחת לעץ, מסתכלות אל עבר גן המשחקים.. יש שם המון ילדים שרצים, וצוחקים, ומשחקים.
"שרה נהרגה לפני 10 שנים" אלכס אומרת.
"מה? 10 שנים? קייסי המומה.
"מישהו ירה בי, פגע בראש, לא מצאו אותו…" שרה משיבה.
"איך את יכולה להיות ככה 10 שנים? מה את עושה?".
"את רואה את הילדה ההיא?" שרה אומרת ומצביעה לעבר ילדה קטנה, כבת 3, היא יפה, יש לה תלתלים בלונדיניים ועיניים כחולות.
"כשמתתי, הייתי במוות מוחי, וההורים שלי תרמו את האיברים שלי. אמא של הילדה הזאת קיבלה את הריאות שלי, היה לה כשל והיא חיכתה כבר כמה שנים לריאות חדשות. אני הצלתי 4 אנשים עם האיברים שלי… אז אני ככה, מסתובבת בין האנשים האלה..".
"לא עצוב לך?" קייסי שואלת.
"לא" , שרה משיבה לה, "אני רואה את החיים ממשיכים בזכותי".

הן יושבות שם עוד הרבה, מסתכלות על הילדים. קייסי מסתכלת על הילדה ההיא, שרצה לאמא שלה עם פרח. קייסי מחייכת.

קייסי ואלכס הולכות ברחוב. מדברות.
"אז.. מה את עושה כל הזמן?" קייסי מתעניינת.
"תראי משהו מגניב". אלכס צוחקת ונעמדת באמצע הכביש. מכונית מתקרבת אליה.
"אלכס מה את עושה?? הוא ייפגע בך!" קייסי צועקת.
"הוא לא יכול".
המכונית מתקרבת אל אלכס, אלכס צוחקת בזמן שקייסי מסתכלת עליה בפחד. המכונית עוברת דרך אלכס.
"רואה? לא קרה לי כלום". אלכס צוחקת. "בואי".
"אני ממש לא הולכת לנסות את זה", קייסי אומרת.
אלכס מתקרבת לקייסי ומושכת אותה לכביש.
"לא! אלכס… תעזבי אותי!" קייסי צועקת.
"אין לך ממה לפחד, הוא לא ייפגע בך".
מכונית נוספת נוסעת לעברן.
אלכס מחזיקה את קייסי.
"תשחררי אותי!". קייסי מתחננת.
המכונית מתקרבת.
"אלכס! תני לי ללכת!"
קייסי מנסה להשתחרר מהאחיזה של אלכס, המכונית מתקרבת ועוברת דרכן. קייסי מסתובבת ורואה את המכונית ממשיכה לנסוע.
"נו?…" אלכס שואלת.
קייסי מסתכלת על אלכס בכעס, זה נראה כאילו היא הולכת לצעוק עליה או לסטור לה, אבל קייסי צוחקת.
"את לא נורמלית" קייסי אומרת.
קייסי ואלכס צוחקות וממשיכות בדרכן.