צבועים- פרק 3

לאחר הפרק אשמח אם תרדו לרציתי להוסיף (אני לא רוצה לכתוב את מה שרציתי כאן שלא יהרוס לכם את הקריאה וההנאה) תהנו-

ליאה קמה בבוקר כאשר צפצוף השעון המעורר מהדהד באוזניה. "די!" היא גיששה עם ידה אחר השעון המעורר. "נו…" נאנחה כאשר הפילה את השעון. היא קמה ממיטתה והחזירה אותו למקומו. "מה הקטע שלך" כעסה עליו. היא שפשפה את עיניה הכחולות, שבאורך פלא התחברו לשריטה שמלווה אותה מאז לידתה, הצבע הכחול. "ליאה, את מאחרת" שמעה את קול אמה קורא מסלון הבית. "בסדר" השיבה וקיפלה את שמיכתה ברשלנות. היא התקדמה לארונה הכחול ובחרה את הבגדים שהכינה לעצמה לילה קודם. ג'ינס כחול משופשף וחולצה כחולה. "כבר באה" זרקה את המילים לחלל החדר. היא פסעה באיטיות למקלחת וצחצחה את שיניה הצחורות. 'איך יום חמישי כבר הגיע?" חשבה לעצמה בעוד היא שוטפת את פניה. "ליאה!" צעקה אמה. "אני באה!" ליאה ירדה במדרגות העץ שחרקו בכל צעד שעשו עליהם. "מה השעה?" שאלה בעודה שותה כוס קפה קר. "שבע חמישים וחמש" ענתה אימה באדישות. ליאה ירקה את הקפה שהיה בפיה. "מה?!" שאלה מופתעת, היא הניחה את כוס הקפה על השולחן במטבח. "אמא את יכולה להסיע אותי?" אמה של ליאה התקרבה אל ביתה. "אני מצטערת חמודה אבל…" ליאה נאנחה בעצב. "אבל עוד איחור אחד ופנינה תשלח אותי ללמד סקי בחרמון" היא צחקה ואמה גלגלה את עיניה. "קדימה" אמרה. ליאה החלה לקפץ מעלה ומטה. "תודה, תודה, תודה!" אמרה בלהט. הן נכנסו למכונית השחורה של אמה. "אבל אל תתרגלי לזה" אזהירה אותה אמה. "מבטיחה" השיבה ליאה. הן הגיעו לשער התיכון. ליאה נפרדה מאמה בנשיקה על הלחי. "להתראות" אמרה ונופפה לה לשלום.

ליאה נכנסה לכיתה דקה לפני הצלצול. "שלום לים המהלך!" נערה בעלת שיער זהוב גלי התקרבה אל ליאה באיום. "שלום לסטיגמה שלא התנפצה" החזירה ליאה בחדות. הנערה הזעיפה את פניה וחזרה למקומה לשמע הצלצול. ליאה זרקה את גופה על כיסה העץ שליד שולחנה. "שלום תלמידים" נשמע קולה המוכר של פנינה. "יש לנו היום הפתעה." התלמידים התיישבו במקומותיהם. "תלמיד חדש מתקבל לכיתתנו". בנות הכיתה החלו לדבר ביניהן, ליאה ידע את נושא דיבורן, האם הוא יהיה חתיך או חנון או סתם שקט, ליאה חשבה שהן שטחיות למדי. "שקט שקט!" צעקה פנינה."קארל" היא קראה והוא נכנס. שיערו צחור כתמיד ובגדיו הלבנים לא ספגו אף כתם. "שלום" הוא אמר בקול תמים. בנות הכיתה נראו מאוכזבות ממראו. "שלום קארל, תרצה לספר לנו קצת על עצמך?" קארל הנהן ונעמד ליד פנינה. "אני קארל, ואני במקור מ… אמ…" קארל נאנח "מצטער" הוא לחש. "זה בסדר, תשב ליד…" פנינה סרקה את הכיתה. "ליד ליאה" היא אמרה לבסוף. ליאה גלגלה את עינייה בזלזול. "היי, זוכרת היום בשש?" שאל את ליאה וקרץ אליה. הנערה זהובת השיער הוציאה גיחוך לשמע דבריו של קארל. ליאה הזעיפה פנים. "כן, קצת קשה לשכוח" סיננה ופתחה את מחברתה הכחולה.
***
"שלום לך…" אריון נכנס לחדר אפוף ערפל. "מה אתה רוצה?" שאל בתקיפות נער בהיר שיער. "הי, אדוארד, אדוארד, אנחנו חברים" התגרה בו אריון. "היית מת" אמר ונאבק בשלשלאות שכלאו את ידיו ורגליו. "תירגע!" קולו של אריון התחזק, הוא אחז בצווארו של אדוארד ודחק את ראשו לקיר. "אני מזכיר לך שאתה כלוא אצלי ולא להפך, ועכשיו, אתה עומד לעזור לי" אריון פסע לקבוצת מקשים כסופים. הוא לחץ על ארבע ספרות ודלת כסופה נפתחה. בקבוק שקוף המכיל נוזל ירוק וזוהר האיר את החדר האפל. אריון התקרב לאדוארד עם הבקבוק בידו. "לא, לא!" צעק אדוארד ונאבק בשלשלאות אך לשוא, הן חתכו את עורו והוא זעק מכאב. "תירגע אדוארד, זה לא יכאב" אריון קירב את הבקבוק לאפו של אדוארד ונתן לאדים לחדור לאפו. לפתע עיניו ופיו של אדוארד נצבעו בירוק זוהר כצבע הבקבוק. "אתה עומד לעזור לי" אמר אריון ואדוארד הנהן.