צבועים פרק 10

הלוואי שהפרק יפצה על הזמן, סליחה על האיחור, תהנו-

פרק 10-
טייסון עמד על אחד מצוקיו של המדבר השומם. "טייסון" שמע קול רך. "אלן" אמר והסתובב. הוא התקרב אליה והיא אליו, השמש של שעות הבוקר שלחה את קרניה היישר אל פניהם. "סוף סוף, קצת פרטיות" אמרה אלן והעבירה את ידה בשיערו השחור של טייסון. "מוכנה לקבל בעלת צבע חדשה?" שאל טייסון ללא שום קשר לשיחתם. "כל עוד לא תימשך אליה" אמרה אלן בגיחוך. "אני רק שלך" אמר טייסון והם נסחפו לנשיקה ארוכה.
***
ליאה הביטה בעיניו השחורות, הוא מצמץ פעמיים, פעמיים בדיוק. "מי אתה?" שאלה בקול רועד. "את יודעת מי אני" אמר האיש, החושך ששרר מסביבם הקשה על ליאה לזהות את הבן אדם. "אני אשאל את זה עוד פעם אחת, מי אתה?" הפעם קולה של ליאה היה יציב יותר אך עדיין אי ביטחון שרר בה. "את לא יודעת" אמר האיש והרים את ידיו מעלה "וכנראה שגם לא תדעי…" הבזק שחור נשלח מידיו של האיש היישר אל ליאה, היא הושלכה לאחור בחוזקה, המילים האחרונות ששמעה היה מפיו של האיש. "ביי ביי ליאה"
-"ליאה!"
ליאה הזדקפה בבהלה, קייטי הביטה בה בחיוך מנחם, אך מודאג. "את בסדר?" שאלה. ליאה הביטה סביב, היא לא הייתה באותו חדר חשוך, האיש השחור לא עמד מולה, היא הייתה עם קייטי בתוך מאהל בדים. "מה קורה כאן?" שאלה ומחתה את טיפות הזיעה שאפפו את מצחה. "את צרחת תוך כדי שינה." אמרה קייטי ברוך. "אני חלמתי חלום מוזר" אמרה ליאה ונעמדה על רגליה. "הייתי בחדר חשוך, עם עוד מישהו, כולו היה שחור, לא הצלחתי לזהות אותו והוא לא הסכים להזדהות". קייטי הביטה בליאה, אך הפעם חיוכה המנחם נעלם ונשארה על פניה רק ארשת הפנים המודאגת. "את יודעת משהו?" שאלה ליאה בחשש. "כדאי שנלך ליאה, יש… יש לנו עוד הרבה עבודה" אמרה ויצאה מהאוהל. ליאה נאנחה ויצאה גם היא.
***
רייצ'ל הביטה על טייסון, הוא עיין במפה גדולה. "חמישה קילומטרים מערבה ונגיע לבעלת הצבע" אמר בהחלטיות. "אז כדאי שנצא" הודיע ליאה בהנפת יד וכולם הסכימו עם דבריה. ליאה… רייצ'ל לא אהבה אותה מהרגע שהגיעה. היא משתלטת, היא מחליטה על הרוב. ביישנותה של רייצ'ל לא גברה על שנאתה לליאה, אך היא כן הצליחה להסתיר זאת. "רייצ'ל, בואי רגע" זאת הייתה קייטי, היחידה ששומרת עליה, היחידה שעוטפת אותה ברגעים קשים. רייצ'ל התקדמה לעבר קייטי בצעדים מהירים. "מה?" שאלה בקלילות. "את יודעת איזה יום מחר?" רייצ'ל הנהנה בכבדות. "הבאתי כמה פרחים, כשנגיע לבעלת הצבע נישן שם למשך הלילה, נוכל לעשות בבוקר את ה…" החלה קייטי להגיד אך רייצ'ל קטעה אותה בחדות "זה בסדר, אני אגיע, תודה קייטי" אמרה רייצ'ל והתקדמה לעבר טייסון שהיה בראש השיירה, היא תגיע, כמו בכל שנה. ליום אזכרתו של אדוארד.
***
טייסון ואלן שצעדו בראש השיירה עמדו על סלע גבוה. "הגענו" אמר טייסון והביט על ביקתת עץ קטנה עשויה קרשים שבורים. "הגענו לבעלת הצבע."