צבועים- פרק בכורה :)

טוב, אז חיכיתי לכתוב את הסיפור והפרק הראשון לא אומר הרבה (כמו שאמרתי מתחילים מאפס) אך למי שלא קרא את ההקדמה יש קצת רקע על השריטה של ליאה העלילה תתפתח בהמשך, מקווה לתגובות:)

היא פסעה אל חדר המקלחת ומחתה את קורי השינה מעיניה בעזרת מים קרים מהברז. "ליאה" היא שמעה את קול אמה מהקומה שמתחת. "מה?" היא שאלה באי רצון מסויים, זה חוק ידוע, לא מדברים עם ליאה לפני השעה שמונה בבוקר. "את מאחרת" ליאה נאנחה והביטה בשעון הכסוף שבמסדרון הקומה העליונה. "יש עוד רבע שעה" אמרה בעידוד למרות שידעה כי לא תספיק. "מהר!" סיימה אמה את דבריה. ליאה הברישה את שיערה החום והרטיבה את הגוונים הכחולים שנצבעו בשערה כמו שהספר אמר לה. האיפור שנמרח מהלילה הקודם לא הפריעה לה והיא חיזקה אותו עם שכבה נוספת. "קדימה!" צעקה אמה פעם נוספת. "הנה, הנה…" החזירה ליאה בתקיפות וירדה במדרגות השיש עד לדלת הכניסה. "להתראות" סיננה ויצאה בריצה לעבר התיכון בו היא לומדת.

ליאה נשענה על ידית המתכת ונכנסה לכיתה. היא הביטה בפנינה מורתם כותבת על הלוח שם של משורר. "הגברת שרמון" פנינה שילבה את ידיה והביטה בליאה במבט קר. "את מודעת לעובדה שאיחרת" ליאה השפילה את מבטה. "כן אבל…" פנינה נדה בראשה "בואי אליי אחרי השיעור, אני אתן לך עונש שירצה את איחורך." ליאה הנהנה באי רצון והתיישבה על כיסאה. היא טמנה את ראשה בידיה. "מחברת ליאה" צעקה פנינה וליאה נאנחה, היא הוציאה מתיקה הכחול מחברת כחולה ואת עפרונה הצבוע בגווני כחול שונים. "טובעת בים?" שמעה קול קורא מעברו השני של הכיתה, כמה ילדים צחקו לשמע הבדיחה. ליאה התרגלה לבדיחות על השריטה שמלווה אותה במשך שנים, הצבע הכחול, היא אהבה אותו וחיה אותו בכל יום מחדש. פעם אפילו צבעה את שיערה בגוונים של כחול וזה נשאר לה עד היום, זאת ליאה והיא מרוצה מזה, אחרי הכל, שריטה כזאת לא מקבלים כל יום.
***
"איפה הוא?" שאל והתקדם לעבר הנער הגבוה. "איפה?!" למרות שהחדר היה חשוך לגמרי הוא ידע שהנער לחוץ. "תגיד לי עכשיו!" הוא נאנח וסתר לנער בחוזקה. "אני…" הוא הוציא מפיו בקושי רב. "אני לא אגיד לך כלום!" הוא התרגז ובעט ברגל הנער. הוא צעק מכאב. "עכשיו תדבר?" הנער נד בראשו והביט בחושך ששרר. "אם ככה" התחיל לאומר "תחסלו אותו" הנער נד בראשו במהירות. שני אנשים נכנסו לחדר כאשר בידם שתי חרבות חדות. "ביי ביי" סינן וסימן לאנשים לפעול. הם הנהנו ונעצו את החרבות בליבו של הנער. הוא נאנק ושובל דם החל לצאת מהחור שעשו החרבות."אני אמצא את בעלי הצבע עם עזרתך ובלי עזרתך" הוא אמר ולקח את אחת החרבות. הוא חתך את צווארו של הנער בחוזקה והרים את ראשו. "כנראה שבלעדייך".