צבועים פרקים 8+9 מתוקן

עבדתי על הפרק, שכתבתי, הוספתי, מחקתי,מה שלא צריך, ואפילו חלק של מלחמה, חלקים של מלחמה אני כמעט לא עושה אז הערות דחופות! גם הכי קטנות, תהנו-

ליאה יצאה מהמערה בצעדים איטיים. תיק הבד שקייטי הלוותה לה בידה. טייסון הבהיר לכולם את התוכנית. הוא אמר זאת בבירור "הולכים לחפש את בעלת הצבע הנוספת, שמעתי שהיא מתגוררת כמה קילומטרים מפלורטיין." המשפט נתן לכולם תקווה. ליאה פסעה עוד כמה צעדים ונחשפה לקרני השמש החמות שליטפו אותה בנעימות. היא תרה אחר חבריה. "אני פה" שמעה את קולו של טייסון. הוא נשען אל כתלי המערה ותיק בד בידו. "קדימה" אמר לאחר שקייטי, אלן ורייצ'ל יצאו גם הם מהמערה, כאשר תיקי בד נתלים על כתפיהם. "יוצאים". הם יצאו בשיירה, אחד אחרי השני.
"אם את צריכה הסבר תפני אליי, כל השאר קצת…" החלה קייטי לאמר בעודה מתקרבת אל ליאה. "נוקשים, לכל אחד עבר קשה" אמרה והביטה לעבר הנערים שצעדו לפניהם "טייסון, הוריו נרצחו על ידי אריון, לא נעים, רייצ'ל, ההורים שלה נטשו אותה ולאחר שאומצה, הילד של המשפחה המאמצת, אדוארד, זה שהתחברה אליו יותר מכל אחד אחר, נחטף והיא לא יודעת מה מצבו…" בכל מילה שקייטי אמרה לליאה כאב על חבריה יותר. "אלן… למען האמת, לאלן לא קרה אף דבר, אני מניחה שהיא סתם קרה" אמרה קייטי ופלטה גיחוך מפיה. "ואת?" שאלה ליאה. "אני…" החלה לאמר וסומק עלה על לחייה. "אבא שלי עזב את הבית מיד אחרי שנולדתי. רק אמי ואחותי נשארו לי, אך יום אחד יצאנו להפלגה, אני אמי ואחותי, אירה, לכבוד יום הולדתה העשר, אך הגלים היו חזקים והספינה טבעה, אני ניצלתי, היחידה שניצלה" קייטי סיימה את דבריה חונקת את דמעותיה. "מאז נשבעתי לעצמי, להיות אופטימית" סיימה. ליאה חיבקה אותה בחוזקה. "אני מצטערת" לחשה וקייטי הנהנה. "זה בסדר" ענתה. "אני רגילה".
***
"אז מה התכנית?" שאל קארל. אריון עיקם את פיו לחיוך זדוני והתקדם לעבר קארל. "יש לנו שתול" אמר מרוצה מעצמו. קארל הביט באריון יוצא מהאולם בו שהו. "המפתח…" סינן קארל ויצא גם הוא.
הם פסעו במסדרונות האפלים היישר אל דלת פלדה גדולה. "הוא שם" אמר אריון והקיש על לוח מתכת גדול סיסמא בעלת ארבע ספרות. קול חריקה הדהד ברחבי המסדרון הארוך והדלת נפתחה. "מכאן" אמר אריון ונכנס בקלילות אל האולם החשוך. "אדוארד" קרא אריון. הנער הגבוה ובהיר השיער פסע לעברם, עיניו ופיו נצבעו בירוק שהאיר את החדר. "אז מה התוכנית" שאל קארל ואריון הרים את ידו כסימן לדממה. "אדוארד, לך לרייצ'ל, זוכר אותה? אימצת אותה בילדות, מרגש אה?" אמר בלגלוג "לך אליה ואל בעלי צבע, תצטרף אליהם, וכשאף אחד לא רואה…" אמר אריון והוציא מחגורתו פגיון כסוף "תהרוג אותם"

פרק 9-
ליאה הביטה בפניו של טייסון אשר האירו מלהבות המדורה. "ואז… ליאה?" קייטי נענעה את כתפה של ליאה "ליאה?" ליאה התעשתה והביטה בקייטי, היא חייכה חיוך מאוכזב "הקשבת?" שאלה. ליאה נדה בראשה במבוכה. "מצטערת, תגידי שוב" קייטי לא התרגשה מהתעלמותה של ליאה והתחילה מחדש את הסברה. "כמו שאמרתי, את בטח שואלת את עצמך מה הוא הצבע של כל אחד מאיתנו" ליאה הנהנה. "טוב אז הצבע שלי הוא כתום" היא נופפה בידיה בלהט. "אלן, אדום, רייצ'ל, חום וטייסון…" קייטי הצביעה לכיוונו של טייסון, הוא ישב על גזע עץ כאשר עוף צלוי בידו. "טייסון הוא הצבע הירוק" ליאה הביטה בו בהערצה. "אל תנסי אפילו, הוא ממש מתבודד, אומרים שאף פעם לא הייתה לו חברה את קולטת?" חייכה קייטי. ליאה הביטה בה וצחקה במבוכה. "מה,אני לא מאוהבת בו, כלומר…" קייטי רק צחקה ושתיהן התחבקו תחת שמיכת צמר דקה.
***
אדוארד גרר את רגליו על האדמה החומה. הוא יצא מפלורטיין לפני זמן רב והוא עדיין מגשש במדבר הצחיח. "תהרוג אותם…" חזרו בראשו מילותיו של אריון. הוא הביט סביבו, דבר לא נראה באופק. רק הוא עם בגדיו הבלויים, אותם בגדים מאותו היום, מאותו יום כואב.
-לפני חמש שנים-
"קדימה אנשים, להתקדם!" צעק אדוארד בחוזקה. ידו אוחזת בחוזקה בנערה חומת השיער ובעלת העיניים הירוקות- חומות. "את עדיין יכולה לחזור" אמר לה "ריידן יוצא בחזרה לפלורטיין בעוד כמה שעות, את עדיין יכולה להתחרט" הנערה נדה בראשה. "אני איתך עד הסוף אד" אמרה בחיוך. "תודה רייצ'ל" ענה לה וחיבק אותה בחוזקה. "קדימה" צעק לששת הנערים שהתהלכו מאחוריו.
"אדוארד, אדוארד!" נער גבוה שחור שיער התקרב אל אדוארד מבוהל. "מה יש טייסון?"שאל "אריון, מתקפה, אש" התנשף במהירות. אדוארד הניח את ידו על כתפו של טייסון. "לאט טייסון" אמר בסבלנות. טייסון נשם עמוק. "אריון צפה את המשלחת שלנו להביס אותו, יש צבא שדוהר היישר אלינו, חייבים לסגת!" אדוארד הביט קדימה, ענן אבק נוצר באופק. "ממשיכים!" החליט והלך קדימה. "אבל…" ניסה טייסון לשכנע אך אדוארד הרים את ידו. "זה סופי." שבעת הנערים המשיכו בדרכם. החיילים היו מטרים ספורים מאיתם. "כולם להיות מוכנים" צעק אדוארד, הוא פיסק את רגליו והושיט את ידיו קידמה, את אותה תנוחה חיקתה רייצ'ל אך יד אחת היא לקחה לאחור. טייסון כרע על ברכיו והושיט את ידיו קדימה כמו אדוארד. שתי נערות נוספות, אחת אדומת שיער ובעלת עור בהיר והשנייה, נערה בעלת שיער בלונדיני- ג'ינג'י, פיסקו את רגליהן ונשענו על אגרופיהן, שני הנערים הנוספים שלפו מחגורתם חרבות כסף. "בספירה שלי" צעק אדוארד, צופה בחייליו של אריון מתקרבים. "שלוש" החיילים התקרבו עוד יותר "שתיים" הם כמעט שם "אחת" הם פה. קבוצת החיילים אשר החילה שמונה חיילים בעלי שריון מתכתי שלפו חרבות מחגורתם. הם התקרבו אל הנערים. רייצ'ל הרימה את ידיה והורידה אותן בקצב אחיד, האדמה החומה החלה לרעוד. רייצ'ל הרימה והורידה את הידיים פעם נוספת והאדמה החלה לעטוף שניים מהחיילים בהדרגה. לבסוף רייצ'ל הורידה את ידיה והאדמה נפלה בחוזקה על החיילים. "הו כן!" צעקה לאחר שנשימתם נעצרה. "יופי רייצ'ל" צעקה הנערה אדומת השיער שכעת רכנה על אחד החיילים האחרים. היא שרטה אותו בצווארו ושובל דם החל לרדת במורד בטנו. "קבל את זה !" צעקה והרימה את ידיה. שובל הדם נהפך ברגע למזרקת דם גדולה. פניו של החייל החווירו ולבסוף הוא נשאר שכוב על האדמה ללא רוח חיים. "יפה אלן, עכשיו אני אנסה" אמרה הנערה בעלת השיער הבלונדיני- ג'ינג'י. "בהצלחה קייטי!" צעקה הנער אדומת השיער, שהזדהתה כאלן. קייטי התקרבה בצעדים איטיים לעבר אחד החיילים, נער כתום שיער. היא הניפה את ידיה מצד לצד. שיערו של החייל החל לנוע לפי קצב הנפת ידיה של קייטי. לבסוף הרימה את ידיה למעלה בתנופה חזקה וכך גם שיערו של הנער. זעקת כאב יצאה מפיו והוא התמוטט על האדמה. "זה יהיה קל" הכריזה קייטי ונעצה בליבו של הנער חרב כסופה וגדולה "יותר מדי קל".
אדוארד הביט בחייל שניצב מולו, הוא היה מבוגר, בן חמישים לכל היותר, הוא הביט בעיניו. "תיכנע אדוארד" אמר בזלזול החייל. "לא נראה לי!" צעק אדוארד והושיט את ידיו קדימה, כדור צהוב שוגר מכפות ידיו היישר אל החייל, אך הוא בתגובה חסם את הכדור בעזרת מגן מתכת, הכדור התנפץ בחוזקה. "ניסיון נחמד" אמר בחיוך החייל. אדוארד הביט בעיניו החומות. "לא היום" השיב ועצם את עיניו, הוא ישב על האדמה החומה ושילב את ידיו, לפתע השמש החלה לגדול ולהתקרב אל אדוארד. "מה אתה עושה?" שאל החייל בבהלה והתרחק מחום השמש. אדוארד החל לרחף לעבר השמש. "המצב המיוחד שלו" לחשה רייצ'ל צופה במאורע. אדוארד פרס את ידיו לצדדים והשמש גדלה במהירות. "מה אתה עושה?" נשמעה צעקתו של החייל. אדוארד רק המשיך לרחף בתוך השמש הגדולה. "קדימה אדוארד!" נשמעה צעקתה של קייטי. החייל הביט באדוארד בבהלה. "אם אני לא אפגע בך…" אמר לבסוף "אפגע בקרובים לך" החייל החל לרוץ לעבר רייצ'ל, הוא אחז בגרונה וקירב אליו את חרבו. "לא…" צעקה רייצ'ל. אלן וקייטי רצו לעברה אך ארבעת החיילים הנוספים הפילו אותם לאדמה. "אדוארד, אם לא תרד, החברה שלך תיפגע" צעק החייל. אדוארד הפנה את מבטו מטה לעבר רייצ'ל. "מהר" צעק החייל והצמיד את החרב לגרונה של רייצ'ל, היא פלטה זעקת כאב. "רייצ'ל!" צעק אדוארד. החייל הזעיף פנים וחתך את תחתית גרונה של רייצ'ל. היא נפלה על האדמה והתפתלה מכאב. "רייצ'ל!" צעק אדוארד. לפתע השמש הגדולה החלה להבהב במהירות ולבסוף לקטון לגודלה המקורי, אדוארד החל ליפול אל האדמה החומה. "לא!" נאנקה רייצ'ל. גופו נחבט על האדמה המוצקה כאשר כל גופו כואב. החיילים התקרבו אליו וקשרו אותו בחבלים. החייל המבוגר העמיס אותו על אלונקת עץ. לאחר דקות ספורות הם נעלמו מהשטח, כשאדוארד בידם.