פשע יפייפה

"בוא נלך קרטר " אמרתי בלחש עומדת מעל הר גופות מרוטשות . קרטר שלח את ידו לפניי ואני נרתעתי מעט . " את מפחדת מימני ? "
" מה פתאום . אנחנו פשוט חייבים ללכת "
" יש לך דם על השפתיים מארי " בתגובה מהירה וניקיתי את שאריות הדם משפתיי , קרטר פשוט עמד שם מסכל על שפתיי בתשוקה . טוב אי אפשר להגיד שאני לא הרגשתי כמוהו .. אבל אין לנו זמן לדברים האלה המועצה בעקבותינו. שוב .
במהירות לא אנושית נכנסו למכונית השברולט הכסופה שלי אך הוא נהג . קרטר היה גבר יפה , פשוט יפה העיניים הירוקות שלו היו שואבות אותי לתוכו כל פעם מחדש יחד עם גופו השרירי ושיערו השחור היחסית ארוך שתמיד נפל על עיניו מה שלרוב ישווה מראה שובב אבל לקרטר תמיד הייתה חזות מאיימת . כלפי כולם חוץ מכלפי .. אפילו בפעמים שאני התנהגתי ברשעות כלפי כולם כולל אותו .הוא החזיק אותי שמר עליי , כשברחתי בחר יחד איתי.
" מה אם משהו קרה? " שאלתי לפתע לאחר שעתיים של שתיקה רועמת
" כלומר? "
" המועצה הפסיקה לחפש אחרינו בהוראת האקדמיה סביר להניח , למה אחרי כמעט שנה הם פתאום שוב בעקבותינו ? איזה סיבה יכולה להיות להם ? כמו שאני מכירה את אדוארד הוא ישקיע כל כך הרבה מאמצים בלי סיבה.. מה אם משהו קרה לאחים שלי קרטר ?? הם עדיין אצלו ו.."
קרטר עצר את המכונית במהירות כזאת שנשימתי נעתקה והתעופפתי אל עבר שמשת האוטו הוא שלח את ידו לעצור את גופי הבלתי נשלט שנייה לפני שעפתי מהזגוגית אל עבר התרסקות שתהרוג אפילו בת אלמוות כמוני .למזלי קרטר היה חזק וידו אמנם עצרה את ההתעופפות אך בהחלט שברה לי מספר צלעות הצרחה שלי הגיעה לכל עבר
"שששששש ! " אמר קרטר והזיז את המכונית לשולי הכביש. התנשמתי בכבדות כל נשימה הכאיבה לי
" למה…עשית את זה .. " אמרתי בין נשימות
" אני מצטער אני מבטיח שאני יסביר הכל עוד כמה דקות" אמר הכאב התגבר כלכך שכבר לא יכלתי לדבר רק הסתכלתי על קרטר יוצא מין המכונית ועובר לצידה השני פותח את הדלת שלי מתכופף כך שפניו מולי
" אני צריך לתקן את מה שנשבר מארי . ואחר כך אנחנו נרוץ מכן , מהר ככל האפשר המועצה קרובה הרגשתי אותם אבל אם נרוץ דרך היער יש לנו סיכוי דיי טוב להשיג יתרון . אני מצטער .. שוב" ןאז בהרף עיין קרטר משך אותי מהמכונית ועטף אותי בגופו , ביד אחת חסם את פי כך שלא אוכל לצרוח ובידו השנייה תפס את חלקיי השבורים והחזיר אותם למקומם בכוח. צרחתי בכל זאת אך הוא משך את ראשי אחורה אליו ועכשיו חיבק אותי
" תנשמי מארי זה נגמר הצלעות שלך נרפאו ואת תרגישי טוב יותר תוך כמה שניות פשוט תנשמי איתי" אמר והחל לנשום עמוק עשיתי כמותו
"יותר טוב ?" שאל ואני הנהנתי בתושבה " אז בואי נזוז " הוא תפס בידיי והחל לרוץ . לא העזתי להגיד לו שאני עדיין מרגישה רע שאני עדיין חלשה , לא הייתה לי כל כוונה לתת למועצה לתפוס אותנו אז רצתי .. רצנו במהירות עצומה בערך רבע שעה עד שלפתע נפלתי . הרגשתי כאילו גופי קרס . זה מעולם לא קרה לי לפניי כן זה לא אמור לקרות לערפדית , לא כל עוד ישלי את יכולות הריפוי העצמית שלי. " מארי! " צעק קרטר ורץ לעברי בחזרה מרים אותי אליו " מה קרה? דברי איתי "
" אני חושבת שכדיי שתלך קרטר"
" מה ?? על מה את מדברת ? "
" אני לא יכולה להמשיך ועדיף שלפחות אחד מאיתנו ייתפס "
" אני לא עוזב אותך מארי. לעולם לא"
" חבל . לפי איך שאני רואה את זה היית צריך להקשיב לעצה של אהובתך " לפתע נשמע קול שלישי וחרב מחושלת היטב הוצמדה לצווארו של קרטר . ידיים גבריות משכו אותי מימנו " קרטר!!" צעקתי בנואשות הסתכלתי על השובים שלנו ומיד זיהיתי אותם . לעזאזל מי שאיים על קרטר היה וויל והגבר השני שהחזיק בי היה שון בעבר היה השומר שלי באקדמיה . תפקידו של שומר הוא להעניש ולדאוג שהתלמיד כביכול לא יעשה טעויות .. בהתחשב בעובדה שהאקדמיה הייתה מקום המכשיר פושעים להיות מחסלים ולעבוד למען הממשל לכל פושע באמת מסוכן הוצמד שומר וזה מסביר למה אני קיבלתי את שון וקרטר את וויל אחרי הכל עדיין היינו שניים מהפושעים העל טבעיים הכי מסוכנים במדינה הזאת . עכשיו היה ברור שאדוארד היה בהחלט נואש להחזיר אותנו לאקדמיה.