פרק 8 : הידרדרות במצב !

קרני השמש חדרו מבעד לחלון בחדרה של טסה . על המדפים ספרים למיניהם שמזמן עמדו וחיכו לשווא שמישהו יקרא בהם , לידם קופסא קטנה מבצבצת מכוסה באבק , מסך המחשב שתופס את רוב השולחן ובגדים למיניהם ששוכבים ברצפת החדר ומחכים שייאספו אותם . אך , הדבר החדש שאפיין את חדרה הייתה האחת והיחידה : השרשרת . פעמים רבות באחרי הצהריים וגם בשעות הבוקר המוקדמות עבר ג'ון בחדרה ,אולם לא כדי לבדוק מה שלום טסה אלא להעיף מבט ולנסות להתקרב אליה . הוא ידע שעליו לקחת אותה , לשמור אותה לעצמו . אך ג'ון הבין כי יהיה זה קשה מהרגיל , והבחין כי טסה גם היא שומרת ואינה מעוניינת לחלוק עם אף אחד את האוצר .
מאז אותו יום שבו ג'ני נעלמה , ג'ון חש כי האווירה דועכת מיום ליום . הוא הבחין כי שון צופה יותר מהרגיל סדרות טלוויזיה ואינו מסיר את עיניו מהמסך , דניאל עובד על פרויקט שלא מוכן לשתף את אף אחד מחברי הבית על מה מדובר אפילו את טסה שגם היא לא מגלה עניין בחבר שלה אך כן בשרשרת וג'ון מרגיש כי גם הוא נסחף יחד עם כולם . אך שאלות רבות היו לו להיעלמותה הפתאומית של ג'ני : איפה היא ? , מה קרה לה ? למה היא לא חוזרת לכאן ? וכשהראש עסוק במחשבות ושאלות שכלל אין להן תשובות השינה בלילות חלקית , ושג'ון לא מצליח לישון למחרת הוא עייף ואינו יכול לתפקד.
ג'ון הביא לשון כוס מים כשהוא שוכב על הספה וצופה עוד אחת מהסדרות האוהבות עליו .
" קח , תשתה " הושיט לו ג'ון את כוס המים ממש מול הפרצוף
" לא רוצה " אמר והניח בשולחן הסמוך לו
" אתה נראה נורא , כולנו נראים נורא . הבטת בפעם האחרונה במראה ?"
" תודה ולא " אמר מביט בטלוויזיה ואינו מיישר מבט
" אני לא מבין אותך ? זה מה שאתה עושה כל היום ? אין לך מקום ללכת אליו .?"
" לאן ? ואני נהנה לצפות עוד הפעם בסדרה אהובה עליי . חוץ מזה מאז שג'ני נעלמה אתה נראה כאילו הזדקנת בחמישים שנה . "
" מי שמדבר " החזיר לו ג'ון באותה נימה והתרחק מטווח הראייה של שון וצעד אל עבר חדרה של טסה
" אני יכול להיכנס ? " שאל , דופק בדלת שתי נקישות
" כן , כנס , אל תשים לב לבלגן " אמרה
" אני חייב לדבר איתך " והתיישב במיטתה קרוב אליה
" מאז שג'ני נעלמה אני מרגיש איכשהו שמשהו לא כשורה . גם את מרגישה ככה ?" שאל והבחין בעיניה שהתפלא למרבה הצער עייפות מבדרך כלל . הוא חשב שאם הוא היה שר לה שיר ערש עיניה היו נעצמות במהרה.
" לא יודעת , לא שמתי לב " אמרה בקצרה. הוא חש כי אין לה חשק לדבר איתו והראתה נכונות להמשיך בעיסוקיה .
" טוב לא משנה " אמר וקם ממיטתה אך טסה עצרה אותו " אני מצטערת , אני מרגישה שגופי לא יכול לשאת עוד " אמרה , מתקפלת עם כל גופה ומרכינה את ראשה. ג'ון חשב כי תתחיל לבכות אך נגע בה קלות בזרועה החשופה על מנת לנחם ולנסות לומר לה כי הוא מבין .
" מאז שהשרשרת הגיעה לדירה אני פשוט נשאפת אליה . היא מהפנטת אותי , אני מרגישה מכושפת . מין התמכרות שאין לה הסבר . מה אני עושה ? איך אני חוזרת לטסה הישנה ?" מביטה בעיניו לקבלת תשובה אבל עיניו נשארו ריקות וכהות .
" אני מצטער . גם אני לאחרונה נעשיתי פרנואיד, החבר שלך עסוק בפרויקט שלא משתף , שון חי את חיו ואנחנו מנסים להחזיר את עצמנו לאז . "
" דניאל זאת לא דוגמא הוא תמיד היה כזה . הוא אוהב להתעסק בחקר לעומתו שון השתגע מרוב השעמום הוא מסתכל כל סדרה פעמיים או שלוש ביום "
" אנחנו חייבים לעשות משהו בנידון " קבע ג'ון מאגרף את כף ידו .
" אני מציע להתחיל לחפש את ג'ני " אמר מיד
" חכה " עצרה אותו כשקם להסתובב
" אני לא חושבת שג'ני נעלמה "
" מה ?" כרגע ג'ון הסתובב והביט בה ישירות בעיניה " מה זאת אומרת ?"
" אין לנו שום הוכחות שג'ני נעלמה או משהו לתחילת החיפוש . איך אנחנו אמורים להתחיל בכלל? ולפי דעתי מהרגע הראשון שג'ני הייתה כאן היא לא חיבבה אותנו ולא את המקום , אז יש הסבר הגיוני "
" את לא יכולה להגיד דבר כזה . את לא באמת חושבת שג'ני ברחה באותו יום בבית הקפה והשאירה אותך לבדך . קרה לה משהו , אני מרגיש כך " .
" אני לא יודעת , אני הולכת לישון . נדבר אחר כך טוב ?"
" בסדר " אמר באדישות ויצא מחדרה. סוגר את הדלת אחריו ומוצא את עצמו עומד במסדרון , ראשו עסוק במחשבות . מנסה למצוא פתרון לכל הבעיות שהוצפו ברגע האחרון .
הוא נכנס לחדרו הסמוך לחדרה של טסה , ישב בכיסא וממולו שולחן שכרגע התבלגן כתוצאה מהניירת הרבה שצבר לאחרונה . הוציא ממגירתו קופסא קטנה שהתכסתה באבק , כנראה בגלל שהותה הארוך באותו מקום . הוא הושיט את ידו אל הקופסא והוציא מתוכה חפץ קטן ועליו חרוטים סימנים לא ברורים . צורתו של החפץ עגול ויחסית קטן . אדום ולבן קישטו אותו והוסיפו לו חיים. היה נראה שהיה רוצה לדבר ולהגיד משהו אבל בכל זאת זו רק דמיונו של ג'ון. הוא היה מוכרח להביט בחפץ המשונה , החפץ שטסה תמיד קראה לו בזלזול 'הדבר הזה ' אך בשבילו זו לא היה דבר , זה היה החפץ היחיד שהוריו השאירו מאחור לאחר התאונה הנוראית שקרתה ואף פעם לא גילה עניין לעלות את הנושא כלפי חבריו ולכן הם לא יידעו . אך, תמיד ידע שקיים משהו מיוחד בו , משהו שאין לו הסבר כמו השרשרת ,חשב. כל סוף שבוע , פעם בחודש החפץ המוזר הקרין אור וזרח בעוצמה חזקה והיו חושבים שבחדרו הוא עורך מסיבה. כל יום חיכה למחזה המדהים בקוצר רוח וידע שעליו להיזהר מחבריו שימה יגלו אותו . הוא תמיד ניסה להבין למה הוא זורח פעם בחודש ובסוף שבוע. הוא ידע שהוריו השאירו לו רמז אבל עדיין לא גילה מה פירושו ובל יום שעובר תקוותו דעכה . מאז שהשרשרת הגיעה לדירתם , חשב שיש הקשר ביניהם אך מיד ניער את מחשבתו .
הוא לקח את החפץ , קירב אותו בין זרועותיו ובלי הודעה מוקדמת נרדם .