פרק 7 : ההיעלמות הפתאומית

טסה נכנסה לדירתה בסערה , היא חשה כי כל גופה עומד להתמוטט. ג'ון שהיה שרוע על הספה , הבחין בטסה עצבנית וידע כי משהו נורא התרחש. טסה רצה לחדרה של ג'ני והתחילה להוציא את חפציה מהמגירות . ג'ון הגיע אחריה והביט בה.
" מה את עושה ?" שאל , מנסה לעצור בעדה להמשיך להרוס .
" עזוב אותי " ניסתה טסה להשתחרר אך ג'ון לא הרפה .
" תפסיקי , מיד ! " פקד , ואחז בה בכל הכוח שהשאיר על ידה סימן אדום . אך טסה לא הפסיקה . היא הייתה נחושה בדעתה למצוא את אשר חיפשה .
" מה את מחפשת ? ואין לך שום זכות להיות כאן " אמר , עדיין אוחז בה. מביט בבלגן שטסה כבר הספיקה לחולל בחדרה. מה תגיד ג'ני ?
" רגע , איפה ג'ני ?" שאל לפתע , כי נזכר שהן הלכו יחד הבוקר.
" תעני לי , איפה היא? " צעק , אוחז בידה ומכאיב לה . טסה הפסיקה את חיפושה והשתחררה מידו של ג'ון . כרגע היא הביטה בו , הוא היה עצבני וכעוס וגופיית הסבא שלבש הבליטה את שריריו .
" אני לא יודעת " אמרה פתאום , מנסה להרגיע את קולה שהפך לצעקה.
" מה זאת אומרת לא יודעת ? "
" אני לא יודעת " חזרה טסה
" יצאנו בבוקר לכיוון הרחוב שמוכרים בגדים ואוכל , נכנסנו לבית קפה , אכלנו ואז היא ביקשה לשירותים והיא פשוט נעלמה . היא לא חזרה משם . אני הלכתי לבדוק אבל לא היה אף אחד , כאילו בלעה אותה האדמה " מבוהלת הייתה טסה . היא ידעה שיאשימו אותה על מקרה היעלמותה של ג'ני, על אף שלא עשתה כלום .
" אני לא יודעת מה לעשות " אמרה מושיטה את ידה על מצחה כדי לנגב את הזיעה . היא חשה כי ליבה עומד להתפוצץ , היא רצתה לצעוק .
" מה עושים ?" שאלה את ג'ון שהביט בנקודה לא ברורה בקיר וקיווה שימצא תשובה. הם נשארו במשך זמן שותקים ,כל אחד עסוק במחשבות, מנסים למצוא פתרון להיעלמות הפתאומית של ג'ני .
" אנחנו חייבים להציל אותה "
" יכול להיות שהיא הסתבכה בצרות , ומי יודע איפה היא עכשיו . " אמר בנימת דאגה
" להזעיק את שון ודניאל ? לספר להם מה קרה ?" שאלה
" כן , תגידי להם ותבקשי שיבואו לכאן במהירות " .אמר ויצא מטווח הראייה של טסה לכיוון הסלון .
טסה הוציאה מכיסה את פלאפון הצעצוע , ככה הייתה קוראת לו וחייגה את מספרם . הם ענו במיידי והבטיחו שיגיעו במהרה . טסה יצאה מחדרה של ג'ני לכיוון הסלון והבחינה בג'ון יושב וראשו עסוק במחשבות .
טסה נכנסה למטבח , מזגה לה ובשביל ג'ון כוס מים קרים והביאה אותו אליו .
" תודה " כשהבחין בכוס והושיט ללגימה.
טסה התיישבה מולו . פניו הראו דאגה ועצב , היא חשבה על ג'ני . היא כה קיוותה לחברה שתוכל להבין אותה , שתאהב את אותם דברים שאת אוהבת . היא פשוט השתוקקה לשיחה עם נערה בגילה שדומה לה . אבל כרגע , ידעה שעליה לוותר על חלומותיה ולהציל את ג'ני .
" מה חיפשת בדיוק בחדר ?" שאל פתאום ג'ון
" לא משנה , זה לא היה כל כך חשוב " אמרה בביטול
" טסה , אם את יודעת משהו על היעלמותה של ג'ני את חייבת להגיד לי . אל תסתירי ממני " מביט בעיניה והראה רצינות.
" אני… מצאתי משהו " אמרה מכניסה את ידה לכיסה ומשם הוציאה שרשרת זהובה ועליה תליון בצורת מלאך זהב . מחזיק בידו צרור מפתחות וגביע ובאמצע גופו זהר אור אדום , בוהק ונוצץ שגרם לג'ון להתקרב ולא להסיר את עינייו ממנו . טסה הבחינה בג'ון מביט ארוכות בשרשרת ולכן החזירה אותו לכיסה.
" מה את עושה ?" שאל " תחזירי אותה אני רוצה להביט בה "
" לא , גם אני כשראיתי אותה בפעם הראשונה אני פשוט לא יכולתי להסיר ממנה את עיני . הייתי כל כך מהופנטת עד שמה שגרם לי לחזור למציאות היו האנשים מסביבי "
" באמת ? " שאל ג'ון מנסה להאמין לה
" כן , לא שמת לב איך אתה מביט בה ? יש בה משהו מיוחד ."
" ואת חושבת שהשרשרת היא של ג'ני "
" כן , אני חושבת " אמרה
לרגע ג'ון נזכר
"אני יכול רק לרגע להעיף מבט עוד הפעם בשרשרת נראה לי שאני יודע " ביקש בנימה מתחננת .
טסה לא כל כך רצתה .
" טוב לרגע " הדגישה
היא הוציאה מכיסה את השרשרת והיה נראה שאור המלאך בוהק יותר מהפעם הקודמת. ג'ון הביט בשרשרת ונזכר .
" את יכולה להחזיר " אמר במהירות
" נו ? יש משהו ?
"כן , כשפגשתי את ג'ני לראשונה היה כאשר היא הפילה את השרשרת הזאת . אני זוכר שהבטתי בה ולא יכולתי להוריד ממנה את עיני . נדמה לי שחשבתי לברוח איתה אבל החזרתי לג'ני "
" אז מה שאתה אומר שהשרשרת היא שלה . ?"
" כן , אני בטוח "
" אם זה אכן כך אני חושבת שהיא באמת בצרה צרורה . למה שהיא תפיל שרשרת ? אני לא חושבת שהיא עשתה זאת בכוונה "
" כן אני מסכים אבל , גם בפעם הקודמת שנתקלתי בה היה בגלל שהיא הפילה אותה. ולא נראה לי שהיא עשתה זאת בכוונה "
" אבל לא ענית לי על השאלה , מה עשית בחדר של ג'ני ? מה חיפשת ?"
טסה הוציאה בפעם השלישית את השרשרת
" אתה רואה שחסר כאן חלק ?" היא הצביעה במלאך שלידו פיסה קטנה חסרה
" כן "
" נראה לי , ואני לא בטוחה שהפיסה החסרה היא בחדרה של ג'ני . רציתי להיות בטוחה אם השרשרת אכן שלה . וכך עם מציאת הפיסה הייתי יודעת "
" הבנתי , אבל אני אומר לך השרשרת שלה , לא הייתי שוכח " אמר ודלת הדירה נפתחה ומולם עמדו שון ודניאל .
" יש חדש ? מה קרה לה ? טסה היית חייבת להשגיח " אמר שון במהירות בקול לגלגני
" זה לא מצחיק , אנחנו בעניין רציני " אמר ג'ון
" היא בטח חשבה לברוח ומחר בטוח היא חוזרת אלינו , אני לא מאמין לה , היא מסובבת את כולכם על אצבע אחת . מאז שהיא הגיעה לכאן מיד הבחנתי שהיא לא נורמאלית " אמר שון בבוז.
" אם אתה לא רוצה לשתף פעולה בלמצוא אותה אתה מוזמן להמשיך לצפות בסדרות המשעממות שלך " אמרה טסה , מביטה בו כמו חרק.
" וזה בדיוק מה שני אעשה " אמר וצעד לעבר הספה .
" דניאל אתה איתנו ? " שאלה
" כן " ולא הוסיף דבר
" מחר נתחיל בלחפש אותה , היום כבר מאוחר " אמר ג'ון על אף שהתחשק לו לצאת בזה הרגע מביתו ולחפש אותה בכל הרחובות האפשריים .
" בסדר , לילה טוב " אמרה טסה , צועדת לעבר חדרה ובדרך מעיפה מבט לעבר שון ששכב בספה ולועס מסטיק .
היא נכנסה לחדרה וסגרה את הדלת אחריה . היא הוציאה בזהירות את השרשרת והביטה בו ארוכות, היא לא רצתה שייגמר . היה נדמה שהשרשרת מקרינה ביטחון ומסירה דאגה מליבה וכך במשך כל הלילה טסה ענדה את השרשרת כשישנה ואורה האדום בהק וזהר בעצמה חזקה וסימן על עתיד מפחיד ומלא ברוע .