פרק 6 : חטיפה לאור יום

טסה לבשה מכנס קצר שהיה נראה קטן עליה , גופייה שחורה ופניה מאופרות איפור כבד ושערה השחור אסוף שחשף את פניה ונתן לה מראה חינני.
" את ממש יפה " אמרה טסה כשהביטה בג'ני בעודן צועדות ברחובות המוכרים .
" גם את " אמרה , מביטה לצדדים ,מחפשות לאיזה חנות להיכנס קודם .
למשך מספר דקות הן צעדו בשתיקה כל אחת עם מחשבותיה . ג'ני חשבה כי הבילוי עם טסה מיותר , היא הייתה יכולה להמשיך את מה שהיא לא סיימה ובנוסף לא התחשק לה חברה חדשה . על פי נקודת המבט של ג'ני טסה נראתה לה עוד אחת מהנערות שלא אוהבות את עצמן , נערות שדימוי העצמי הוא הבעיה המרכזית והוא הגורם לכל מצבי הרוח שלהן. היא חשבה כי היא לא תמצא עוד חברה כמו לינה. היא הייתה משהו מיוחד, שניהם אהבו את אותן ספרים , אותן סרטים ולפעמים חשבו על אותן דברים באותו הזמן. מחשבותיה על לינה גרמו לה לצמרמורת וגעגוע . היא קיוותה שיום אחד תוכל לראותה שוב.
" תראי " אמרה טסה, קוטעת את מחשבותיה
טסה הצביעה על בית קפה , הומה בני אדם . ומחוץ למבנה עמד בחור כבן שלושים על פניו משקפים , שערו שחור כהה ועיניו חומות, לבש חולצה משובצת ומכנסיים שחורים ,מביט לעברם .
" מי זה ?" שאלה ג'ני מנסה להיזכר אם ראתה אותו לפני.
" את לא מכירה אותו , אבל הוא ידיד טוב שלי . " אמרה ואחזה בג'ני בכוח ומשכה אותה לכיוונו. הבחור אף הוא התקדם אליהם , כמעט בריצה וכשהיו קרובים מספיק הוא חיבק את טסה . היא שיחררה את ידה מג'ני והחזירה חיבוק .
" מה שלומך ?" שאלה טסה לאחר החיבוק הממושך שנראה שלא התראו שנים.
" בסדר, טוב לראות אותך " אמר , מעיף מבט מהיר בג'ני
" מי זאת ?" שאל , מצביע עליה
" זאת ג'ני , היא גרה איתנו כרגע " אמרה
" נעים מאוד , אני פביאן " ולחץ את ידה
ג'ני הייתה מובכת באותו רגע . " אכפת לך שאקח רגע את טסה הצידה , אני רוצה לדבר איתה . אני מבטיח , אני אחזיר לך אותה " אמר בקריצה .
" כן , בטח " אמרה ג'ני מעט בביישנות ושילבה את ידיה . פביאן לקח את טסה הצידה בעוד שג'ני עומדת ומסתכלת מהצד. מסביבה אנשים רבים ביניהם ילדים התהלכו בין הרחובות . כל אחד עסוק בחייו . ג'ני הסתקרנה מאוד לדעת על מה טסה ופביאן מדברים , המבט של פביאן כלפיה ולבושו הראה כל נכונות לצותת מהצד.
" טסה , אני הולכת רגע לבית קפה כאן אני עוד מעט חוזרת " צעקה בקול וסימנה לה עם ידה לאיזה בית קפה היא מתכוונת . וכתשובה טסה אישרה עם ידה.
היא הלכה לבית קפה אבל עצרה מאחורי עציץ שהסתיר את גופה וידעה כי כאן לא יוכלו למצוא אותה . היא הניחה את ראשה וניסתה להקשיב על מה הדיבורים
" אני מצטער " אמר פביאן
" אני לא סולחת , מה שעשית באותו יום גרם לכולנו סיכון . אתה היית חייב להציל את עצמך אבל אותנו השארת מאחור ." אמרה בכעס
" טסה , אני לא מתכוון להניח לך . תגידי לג'ון , שון ולדניאל בשמי שאני מצטער , אולי הם ייסלחו לי . ויקטוריה תמיד הייתה השליטה , לא הייתי יכול פשוט לזנוח אותה . הייתי נאמן לה ואם הייתי מציל קודם אתכם היא הייתה מבחינה בזאת ."
ג'ני שמעה את טסה נאנחת . " טוב, אני חייבת לחזור לג'ני , היא עוד תתחיל לחשוד" וסובבה את גופה במקצת לכיוון היציאה אבל פביאן עצר בעדה .
" חכי , אני רק רוצה להגיד לך שאתם , כולכם מסכנים את ג'ני ."
" כדאי , עוד היום להוציא אתה מהדירה . היא תהווה סיכון " אמר ומדגיש כל מילה .
ג'ני נבהלה . היא סתמה את פיה כדי שלא יבחינו בנשימותיה.
" ג'ני לא קשורה לשום דבר. ג'ון סיפר לי שהא ברחה ממישהו באותו יום שמצא אותה והוא בטוח שהיא שומרונית כמונו ." הדגישה
" לא יכול להיות. אין לה שום סימן שיכול להעיד כל כך ."
"אנחנו עוד נראה" אמרה טסה וסובבה את גופה אל היציאה.
ג'ני מיד הבחינה כי הם פסקו לדבר ולכן מיהרה לחזור למקומה. היא נעמדה וניסתה להראות שהיא חיכתה הרבה זמן בשבילה . טסה צעדה לכיוונה , אחזה בידה והכניסה אותה לבית הקפה.
" בואי , אני אפצה אותך , נשתה קפה ? " שאלה
" כ-ן " גימגמה ג'ני . כרגע , היא פחדה . היא פחדה יותר מכול , הדיבורים על ויקטוריה ,השומרונים .המילים האלו שבכלל לא שמעה קודם לפני חולל בגופה תחושה איומה, אך יותר מכול פחדה מהדיבורים עליה . מה היא קשורה ? ומה הם בדיוק ?
טסה וג'ני ישבו בשולחן קטן סמוך לתמונה גדולה שהסתיר קיר שלם . מסביבם היו שולחנות נוספים שאנשים רבים כבר הספיקו לתפוס את מקומם , והתהלכו מסביבם מלצריות להבאת האוכל לשולחן. הבית קפה הרעיש כולו . היה נראה שלא ניתן לשמוע אף אחד ובנוסף מוסיקה התווספה לצלילים הרועשים שגרם ליותר רעש.
" חנוק כאן " אמרה ג'ני מנסה לסדר את חולצתה .
" כן , אבל אין עוד מקום , אז עדיף שנישאר כאן . אם לא אכפת לך ." אמרה , מביטה לצדדים מחפשת מלצרית שתוכל לגשת אליהן .
" על מה דיברת עם פביאן ? ומי הוא ?" שאלה ג'ני . מתחרטת ששאלה.
" הוא סתם " אמרה והדגישה עם ידה בביטול .
" הוא למד איתי , עם ג'ון , שון ודניאל . היינו חברים טובים אבל עכשיו כבר לא ."
" אז למה חיבקת אותו מקודם ? "שאלה ולא הרפתה
"הצגה . בשבילך "
ועוד לפני שהספיקה לענות מלצרית כהת שיער ניגשה לעברן ושאלה מה ברצונן להזמין .
" קפה וקרואסון " אמרה טסה מיד .
" גם אני " אמרה ג'ני . המלצרית רשמה את בקשותיהם על פנקס והלכה.
" אני מצטערת " אמרה טסה לבסוף .
" על מה ?"
" על הבקשות והתחנונים שתבואי איתי או שתצאי מהחדר "
" את לא התחננת , אני באתי מטעם עצמי ."
" אני יודעת , אבל תביני , אף פעם לא הייתה לי חברה .רק הסתובבתי בסביבת בנים וכמו שראית אני גרה איתם . ועכשיו את באת ולא ידעתי איך לגרום לך שתרגישי בנוח , אני ביישנית וסגורה . אני ממש לא אוהבת קניות ."
"אז למה ביקשת ממני לצאת איתך לקניות? " שאלה . מביטה בעיניה
" כי חשבתי שאת אוהבת " אמרה מנסה להישמע מתחשבת ונדיבה.
" אני כמוך " הסכימה איתה ג'ני . ושניהן צחקו יחד. המלצרית הגיעה אליהם עם מגש קטן והגישה את מאכליהם.
" יאמי " אמה טסה כשהיא נוגסת בקרואסון בפראות . ג'ני הביטה בה, היא נראתה עכשיו ילדה טובה , ילדה של אימא . היא בטוחה כי מתחת לאיפור הכבד מסתתרת ילדה מפוחדת בדיוק כמוה, שרק רוצה תשומת לב.
לאחר שסיימו לאכול , טסה קמה ממקומה לכיוון היציאה אך ג'ני עצרה אותה
" אני חייבת לשירותים , אני מיד חוזרת "
" טוב " וטסה התיישבה חזרה בשולחנם
ג'ני הסתובבה וצעדה לכיוון השירותים . תמיד כשהרגישה מוקפת בהמולה , היא חיפשה מקום מפלט . מקום שיהיה רק שלה , שקט ושלווה . היא לא אהבה את הרעש והמוסיקה אלא ההפך את השתיקה. ולכן , השירותים היה המקום המפלט שלה. היא ידעה כי שם המקום יהיה פחות רועש. ג'ני נכנסה לשירותים והביטה במראה , היא ראתה נערה בעלת שיער בלונדיני כמו של אימה ועיניים כחולות בורקות . תמיד אומרים לה שתי טיפות מים כמו אימא. אך אף פעם לא הבינה אם הם מתכוונים ליופי או לאופי. היא שטפה את ידיה והסירה את הלכלוך , הוציאה נייר מאחד התאים וניגבה את ידיה. כשיצאה מהשירותים הבחינה בבחור , לבוש בחליפה שחורה ומשקפיו אף הם שחורים . הוא היה נראה כמו ג'יימס בונד. הבחור הביט ישר לכיוונה וידיו היו שלובות בחזהו . הוא לא הסיר את עיניו ממנה וג'ני התחילה לחשוש. היא התכוונה לחזור אל טסה שמחכה לה מעבר לפינה אולם , הבחור עמד מספיק קרוב לידה והבחינה כי טסה כלל לא שמה לב. היא הביטה מסביב על מנת למצוא מקום מפלט ואכן מצאה. מאחוריה עמד דלת יציאת חירום ומבלי היסוס רצה מהר אליו. אך הבחור שהיה מהיר ממנה ולפני דקה עמד קרוב לטסה תפס אותה בזרועותיו ואחז בה בכל הכוח מסביב לגרונה . היא ניסתה להשתחרר אך הבחור היה חזק ממנה בהרבה . היא בעטה וניסתה לצרוח , אך הוא סתם לה את פיה , מוביל אותה לדלת חירום וממולה עמד קרוון שחור , מבפנים לא היה ניתן לראות שום דבר . הבחור הבחין כי היא לא נרגעת ולכן בעט בה בצלעות עמוד השדרה . היא הרגישה כאב חד , היא התפתלה מכאב והדבר האחרון שראתה לפני שעפעפיה נסגרו היה את פביאן .