פרק 2. פרויקט גדול

כיוון שלא דיברו והיה די משעמם לצפות באותו נוף כל הזמן, הוציאה היילי ספר בניסיון לקרב את אנני אליה. "קמע?" שאלה אנני והסתובבה לעבר היילי, מסוקרנת.
"על מה זה?"
היילי חשבה רגע ואז החליטה לומר את האמת העצובה. "לא קראתי אותו עדיין."
אנני זזה מעט במבוכה ואז לקחה את הספר בזהירות מידיה של היילי.
"לא קראת אפילו תקציר?" שאלה אנני ועל פניה הבעת בוז, אך בהבעה הזו היה משהו מזויף, אנני לא באמת חשה בוז. "טוב אני אקרא אותו עכשיו: ' כאן תמצאו סיפורים על קללות עתיקות, מדריכים, עצות להמנעות מכוחות אופל וטפר שחור..' יש עוד המשך אבל אני העדיף לקרוא." אמרה אנני ועינייה נצצו. "זה ספר מעניין…"
שוב זה קורה, חשבה היילי בעצב. הנה שוב אנני בלעדי, ולא מדברת איתי בכלל.
שאר שעות הנסיעה עברו בסבל, לפחות בשביל היילי.
היא התפתלה במושב ושיחקה עם החזורה בשעמום עד שנמאס לה.
"אנני, אולי פעם אחת תדברי איתי או תשחקי, אה?" שאלה ותקווה בערה בה כמו אש על דלק.
עברו כמה שניות, הן נראו כדקות, אך אנני לא ענתה.
"אנני…?" שאלה בשקט היילי אך הבינה פתאום שאנני שקועה בספר, יותר מדי לדעתה.
היא משכה בשרוולה של אנני וחטפה את הספר בזריזות מידיה הקפואות של אחותה.
"היילי! היילי איזה מזל שאת כאן, תקראי עמוד שישים בבקשה." אמרה אנני בהבעה מטופשת ומיהרה לקחת בקבוק מים.
"מה מיוחד בו?" שאלה היילי ונאנחה בעצב, שוב.
"שם מתחיל הפרק על כוחות אופל, טיפשונת, תקראי כמה יש שם!"
היילי הביטה בפליאה ברשימה הקצרה, אם כי בכל זאת הרשימה הייתה הרבה משציפתה.
"ערפדים- ברור. אנשי זאב- ידעתי שיהיו ברשימה זו. שדים- בכלל לא חשבתי… אין לי כוח לקרוא עוד זה מבלבל יותר." אמרה היילי וניסתה להראות משכנעת.
"בלתי אפשרי איתך." אמרה אנני בעצב. "את כל הזמן עושה את זה."
"אה? באמת, את זאת שכל הזמן קוראת ספר ומתעלמת ממני, למרות שאנחנו אחיות." מלמלה היילי וניסתה לעצור מילים וכאב.
"תעזבי אותי לעזאזל!" צעקה אנני והתרחקה מהיילי לקצה השני של המכונית.
"יש לכן מזל שאני נהג סבלני, אחרת הייתי מעיף אתכן מכאן." העיר הנהג ולא זכה לתשובה.
"עוד שעתיים מגיעים." אמר ואלה המילים היחידות שזכרו הבנות.