פרק 2 : חיים רק פעם אחת !

" מעולם לא חשבתי שאוכל להיות מאושרת אי פעם
אני, כאן בעיר הגדולה מסתובבת ברחובות לונדון ומתפעלת מהנוף . תמיד פיזרתי לעצמי דמיונות אילו חיים יש מחוץ למכון . המכון בשבילי היה כמו בית , מין מכסה שמגן על חיי ,. הרגשתי שייכת על אף שבהתחלה סירבתי לעבור לשם. אולם , לא הייתה לי ברירה. אימי , בשנים האחרונות פתחה כלפי שנאה , ואיני יודעת מדוע.
אני מביטה לצדדים ומבחינה שכל אחד עסוק בחייו , אני היחידה שמרגישה לא שייכת ולא יודעת לאן לפנות . מאיפה להתחיל ? מה עושים אחרי שמסלקים אותך מהדבר היחידי שיכולת לחיות ? האם יש ספר הדרכה לחיים שאחרי ? אני מקווה למצוא תשובות בהקדם האפשרי.
דבר אחד אני מתחרטת עליו ובחיים כנראה היא לא תיסלח לי . לינה ! לא נפרדתי ממנה , על אף שהייתה חברה טובה במשך כל השנים. אולי אם פעם אחת תקראי זאת תדעי שאני מצטערת הייתי חייבת לברוח , להסתלק ולא להגיד שלום כי אחרת הייתי מרגישה עצובה וגעגוע .
לפעמים , החיים מובילים אותנו לעלייה מסוימת אך אם אנו איננו שומרים עליה יש סיכוי לרדת ירידה חדה וכאובה. "
ג'ני סיימה ללגום מכוס הקפה של הבוקר , טעם מריר ונעים בפה. נשאר לה מעט כסף לבזבוזים ואם תבזבז את כולו היא עלולה לרעוב ולאבד הכול . לכן , עליה לנהוג בחוכמה .
היא קמה ממקומה ,אך מיד עצרה , לאן היא הולכת ? ג'ני ניסתה לחשוב ולנסות להיזכר במקום מסוים שהכירה באזור. אבל , היא הייתה בטוחה שהיא לא מכירה שום מקום . אימה והיא לא יצאו רבות למקומות ולכן הסיכוי למציאת מקום היה קלוש. מחשבותיה נקטעו כשמישהו פנה אליה .
" סליחה ? "
מולה עמד בחור , די גבוה , היא חשבה שהוא בגילה , שיערו בלונדיני ועינוי ירוקות בהירות , היא כה התפלאה מעיניו . הם הזכירו לה את עייני דודה , שהיה יפה תואר וגבר חסון .
" הפלת את השרשרת שלך " אמר הבחור
" תודה " אמרה ג'ני והושיטה את ידה על מנת לקחת אותה. הבחור הגיש לה את השרשרת ובן רגע ידיהם נגעו זו בזה . ג'ני הרגישה את חמימות עורו , היא קיוותה להמשיך להחזיק לו את היד אבל מיד שמטה ממנו .
היא שמה לב כי מסמיקה. היא קיוותה שלא יבחין זאת . ולכן הסתובבה במהירות והלכה לדרכה.
כשהבחינה שהיא רחוקה מספיק ממנו היא בחנה את השרשרת . השרשרת הייתה יקרה בשבילה .זהו הדבר היחיד שנשאר מאימה .על אף שבשנים האחרונות הרגישה שאימה מתרחקת ממנה היא עדיין אהבה אותה . היא זכרה היטב את השנה האחרונה לפני היעלמותה הפתאומית, זו הייתה השנה הקשה בחייה , השנה שלא תישכח איך אימה סטרה לה מספר פעמיים והשכנים חשבו שהיא משוגעת , על הצעקות הרבות שרק השנה קיבלו משמעות מפחידה . ג'ני מעולם לא שמעה את אימה צועקת, עד שהשכנים התלוננו למשטרה וגילו אלכוהול בחדר של אימי וסמים למיניהם. ג'ני גם הופתעה, אימה הייתה האדם האחרון שחשבה שתיטול סמים אך עד שהם הגיעו אימה כבר הספיקה להסתלק ולהיעלם בלעדיה. ולכן הם חשבו שג'ני אחראית למציאת החומרים למיניהם ובפה אחד הם רשמו אותה למכון , בלי להתייעץ עם אימה ועל זה ג'ני כעסה.
ג'ני מיששה את השרשרת היא הרגישה שיש בה קסם מיוחד שיכולה לשמור עליה . היא נכנסה לבית קפה ושאלה את אחד המלצרים למקום ללון בו. היא יצאה מבית הקפה לכיוון האכסניה וקיוותה שיקבלו אותה על אף הבקשה הפתאומית. מולה עמדה אישה בשנות השלושים לחייה ועל בגדיה היה תג שציין את שמה : דנאילה .
" אוכל לקבל חדר ללילה ? " שאלה ג'ני את דניאלה
" אני אבדוק אם נשארו חדרים פנויים , אני לא מבטיחה " הזהירה אותה
ג'ני חיכתה . בראשה כבר התחילה לחשוב על מקום נוסף . היא בדקה את כספה וגילתה שנשארו לה עוד כמה מטבעות.
" כן , נשאר עוד חדר פנוי אחד " אמרה דניאלה לבסוף
" אני אקח אותו" אמרה ג'ני
והושיטה את כספה
לאחר מכן דניאלה הובילה אותה לחדרה ועזרה לה עם התיקים שסחבה כל היום . כשנפתח דלת החדר ג'ני התפלאה מהניקיון והסדר . היא מעולם לא יצאה לחופשה ולכן גם לא ניתן לה ההזדמנות להיות באכסניה .
דניאלה השאירה את תיקיה ויצאה .
מחדרה הביטה ברחובות לונדון, עוד מעט תכוסה העיר בחושך מפחיד ומאיים . היא החליטה לטבול את גופה באמבטיה שזה דבר שנים התגעגעה. היא הורידה את בגדיה ונכנסה למים חמים ונעימים . מחשבותיה רוקנו , גופה כאב מהיום הארוך שעדיין לא נגמר , והיא עצמה את עיניה. מדמיינת עולם חדש וטוב , חיים שקטים אושר ועושר. עד שדפיקה קלה בחדרה העיר אותה מהחלום , והתאכזבה לגלות שהחלום לא מדומה למציאות . היא יצאה מהאמבטיה מכוסה במגבת , בודקת מחור הדלת מי האיש שמפריע לה לחלום . וכשגילתה שהאיש הוא למעשה אישה שלא מכירה החליטה לא לפתוח . אך שוב נשמעה דפיקה חזקה יותר . ג'ני פתחה את הדלת ומולה עמדה אישה שנעלה עקבים מספיק גבוהים כדי לעבור את ג'ני בגובה , צורת גופה עגלגלה שמיד שמו לב שבגדיה לוחצים עליה.
" שלום " קראה האישה ונכנסה לחדרה עוד לפני שג'ני דיברה
" באתי לכאן כי ביקשו ממני " אמרה האישה בקול הכי שליו ונעים.
ג'ני לא ידעה מה לומר , היא חשבה שהיא התבלבלה בחדר ובטעות הגיעה אליה .
"את ג'ני , נכון ?" שאלה
ג'ני חשבה לשקר לא התחשק לה לדעת מי היא ומה היא רוצה , היא רצתה לחזור לחלומות הורודים והשמחים ולעזוב כמה שיותר מהר .
"כן " אמרה לבסוף
" יופי , אני בלייר " אומרת האישה ומושיטה את ידה וכך גם ג'ני .
" באתי לכאן , כי שמעתי על המקרה המצער שסילקו אותך מהמכון ואם את שואלת איך אני יודעת , דיברתי עם לליינה והיא סיפרה לי עלייך היא הדגישה כי אין לה מושג לאן הלכת . "
" אבל מי את ? מה את עושה כאן ? את עורכת עליי מחקר ? " שאלה ג'ני שכבר התחילה להתעצבן
" לא ,לא מה פתאום " נבהלה בלייר
" שלחו אותי מהמשטרה , אני במקצוע פסיכולוגית אבל גם עוזרת לנערים ולנערות במצוקה."
" אני לא נערה במצוקה " אמרה מיד ג'ני
" את לא , אבל בגלל סילוקייך מהמכון , ובגלל שהמשטרה גילתה אלכוהול וסמים בביתך ותלונות מצד השכנים וגם .."
" בסדר, בסדר " קטעה אותה ג'ני . היא לא הייתה מוכנה לשמוע את כל המעשים שחלק ביצעה אבל את רובם לא קרו באשמתה .
" עכשיו את מבינה למה שלחו אותי אלייך ? שאלה אותה
אך ג'ני התעלמה משאלתה
" איך גילית שאני נמצאת כאן ? "
" המשטרה , את יודעת איך הם . הרי הם רשמו אותך למכון ובגלל ששמעו שסילקו אותך , הם ערכו חיפוש נרחב ברחובות לונדון וביקשו ממני אישית לטפל בך. "
" אני לא צריכה שיטפלו בי , אני מסתדרת לבד " אמרה ג'ני ברוגז.
" אני מבינה אותך , אבל אני לא נושכת , ואני אדאג לך לאוכל , כסף ואפילו אם תהייה מעוניינת לדבר ". סיכמה בלייר
ג'ני לא הייתה מעוניינת בקשר איתה . היא שנאה אנשים שמרחמים עליה, כאילו היא הבנאדם היחיד המסכן בעולם . אבל, היא לא הרגישה מסכנה , היא הרגישה מאושרת .
בלייר חיכתה שתאמר משהו אך מכיוון שג'ני לא אמרה היא המשיכה
" אני מצטערת שאני נופלת עלייך ככה. אני רוצה שתדעי שאין ל שום כוונה רעה כלפייך אלא ההפך , אני מעוניינת רק בטוב . "
ג'ני הביטה בה. היא פחדה לסמוך עליה או על כל אחד אחר.
"אבוא יותר מאוחר" אמרה בלייר
" עד מתי את נשארת פה ? " שאלה אותה
" רק ללילה " אמרה ג'ני
" טוב , מחר חכי לי בבקשה בלובי . אבוא לאסוף אותך " אמרה ויצאה מחדרה
ג'ני התאכזבה , היא קיוותה שאחרי פגישתה כאן היא לא תראה אותה . היא מעוניינת לטייל בלונדון לבדה , לא להיות תלויה במישהי שלא מכירה.
היא שכבה במיטה בעודה חושבת איך לברוח לאישה שמכנה את עצמה בלייר . היא תצטרך לקום מוקדם מחר כדי שהתוכנית תצא לפועל . ובתוך מספר דקות היא נרדמה.

למחרת , קול האנשים הרבים שהסתובבו בדוכנים העיר אותה . היא הייתה כה עייפה שלקח לה מספר שניות להבין איפה היא נמצאת . היא נזכרה בבלייר ומיד קמה ממיטתה, היא הביטה בשעון , אין לה הרבה זמן ! היא התחילה לארגן את חפציה בחזרה לתיק , היא התלבשה במהירות האפשרית ויצאה מחדרה , מקווה שלא שכחה כלום . היא צועדת ללובי ומבחינה בבלייר מרחוק. שיט ! הייתי צריכה לקום מוקדם יותר. ג'ני מנסה להסתתר בין הפסלים שנמצאים בלובי בתקווה שבלייר לא תשים לב. היא מחשבת את המרחק שבין דלת היציאה מהמלון לבינה. ומסתכלת על הפסלים שבו תוכל להסתתר. בלייר מדברת עם דניאלה , אותה פקידה שקיבלה את ג'ני . ובאותו זמן ג'ני עוברת מפסל לפסל , כאשר היא קרובה מספיק לדלת היציאה היא מבחינה שבלייר באה לכיוונה . אוי לא ! ג'ני מסתתרת מאחורי פסל בצורת אישה ורואה את עקביה של בלייר כה קרובות עד שהיא יכולה לגעת בהם .
" ראיתן ילדה בלונדינית עם עיניים כחולות ? " שואלת בלייר על אחד ואחת שיוצא ונכנס לאכסניה .
לפתע , ג'ני רואה את דניאלה באה לכיוונה של בלייר .
" בואי , ג'ני תיצא עוד מעט מחדרה , מה דעתך לשתות ספל תה ? "
באותו רגע רציתי לחבק את דניאלה , כה הייתי אסירת תודה . עכשיו זו ההזדמנות לצאת ולהיעלם לבלייר . כשהבחנתי שבלייר עוד לא בסביבה רצתי בכל כוחי לכיוון היציאה עד שהתנגשתי וכל תיקי התפזרו על המדרכה.
אוי לא !! מיד קמתי והבחנתי בבחור שמשום מה היה מוכר לי . ואז נזכרתי . הבחור עם השרשרת
" היי" הוא אמר שוב עם עניו הירוקות בהירות
" היי " אומרת בעוד אוספת את חפצי וממהרת להסתלק.
" חכי רגע " אומר הבחור
" אני לא יכולה אני ממהרת "
בעודי מדברת אני מבחינה בבלייר צועדת בלובי ומבטינו מתנגשות .
היא ראתה אותי , אני לוקחת את תיקי במהירות ומסתלקת , הבחור ממשיך לרוץ אחרי .
" חכי רגע " אומר הבחור
אני מתעלמת ממנו . אני מעיזה לסובב את ראשי ומבחינה כי בלייר קוראת לדניאלה וכנראה גם לכל הצוות שירדוף אחרי. תמשיכי לרוץ.
הבחור לא מרפה , הוא משיג אותי ומצליח. "עצרי " הוא קורא
ג'ני עוצרת, מבחינה כי אין אף אחד שעוקב אחרי .
" אני חייבת לרוץ " אומרת ג'ני
" לאן את ממהרת כל כך ? וזה נראה כאילו את בורחת ממישהו "
" אין זמן להסברים , יש לך מכונית , אופנוע, קטנוע משהו ? "
"כן , השארתי אותה בפתח האכסניה , ואני יודע שאת לא מעוניינת לחזור לשם אם כולם מחפשים אחרייך . "
" נכון " מסכימה איתו ג'ני .
" יש לי רעיון , אני אחזור לאכסניה ואביא את המכונית לכאן , אבל תשארי כאן , תבטיחי לי שאת לא בורחת "
" אני מצטערת , אם אני מזהה מישהו שרודף אחרי , אני אברח "
" בסדר "
" רגע, איך קוראים לך ? " שאלה ג'ני
" ג'ון" ולחץ את ידה . ג'ני כה אהבה את ידו את החמימות , היא לא חשבה שתראה אותו שוב. עד שהרפה
" ג'ני "
"נעים מאוד " אמר
" אני אחכה לך כאן ,מבטיחה " אמרה ג'ני
ג'ון סימן לה בידו יופי ופנה לחזור .
ג'ני הביטה בו כשהתרחק. הוא נראה בחור נחמד , בחור שאפשר לסמוך עליו , ושמחה שפגשה חבר שיוכל לעזור לה בעת צרה . אבל היא עדיין לא בטחה בו הרבה , הוא לא הראה נכונות לבטוח בו ועל כן היא פחדה .
ג'ני הביטה מסביב רחובות לונדון תמיד היו עמוסים בידי אדם , הם היו בכל מקום . אך מה שאפיין את לונדון היו הדוכנים הרבים וחנויות היוקרה שבו אפשר למצוא כל פריט וחפץ שמחפשים. ג'ני הבחינה כי השמש שוקעת וכי עוד מעט ירד הערב. היא דאגה בעיקר ללינה הלילה, היכן תישן ? עליה לחפש בהקדם האפשרי לפני רדת החשכה .
צפירה נשמעה וקטעה את מחשבותיה , היא ראתה את ג'ון ברכב שחור ,היא שיערה כי הרכב ברשותו מלמעלה עשר שנים . ג'ני נכנסה לרכבו .
" תודה שחיכית חשבתי שברחת כבר "
" לא הייתי בורחת אם הייתי רואה מישהו שמזהה אותי " אמרה ג'ני וצחקה
" לאן נוסעים ? " שאל ג'ון
" אני חייבת למצוא מקום לינה , אחרת אישן ברחוב ועדיף שהייה מקום שלא יחפשו אותי כלומר כמה שפחות אנשים בסביבה "
" אם כך , מעוניינת לישון בביתי ? "
ג'ני היססה , היא בקושי מכירה את ג'ון
" לא יודעת , אני לא כל כך מכירה אותך "
" אל תדאגי , אני לא אעשה לך דבר , אני בגילך "
" בסדר " כאילו שהמילים שאמר ירגיעו אותו אמרה ג'ני
ג'ון הניע את מנוע המכונית
" מוכנה ? "
"כן "
ונסעו .