מוות וחיים חיים ומוות – פרק 2- זומבי מתעורר לו
כל המקום השתנה מיד אל מין כפר מוזר, ונורו נעלם. שלושת הנטשות נשארו מבולבלות, אך זה נראה כאילו פרופ' נטשה לא התרגשה במיוחד משינוי המקום. "לא תיכננתי את זה.." אמרה פרופ' נטשה, אך על פניה ראו כי היא אינה מתכוונת לזה. "אז לאן הגענו?" שאלה נטשה התיכוניסטית וציפתה לתשובה מהפרופ'. "אנחנו אממ…אנחנו ב.." אמרה הפרופ', מנסה להתחמק משאלתה של התיכוניסטית. "רוצו! הלילה יש ירח מלא, וזה אומר שהזומבי יתעורר לחיים!" אמרה מישהי בפאניקה, ומיליון ואחת צרחות נשמעו אחרייה. שלושת הנטשות לא הספיקו להקל, אך מיד רצו אחרי ההמון. "רגע למה אנחנו בורחות?!" אמרה נטשה הגנבת בביטחון. "למה, מי זה הזומבי הזה בכלל?!" היא החלה לרוץ בחזרה, והחלה לתכנן איך להילחם בזומבי.
שתי הנטשות הלכו אחריה. ״תעצרי! מה את עושה?!״ עצרו אותה שתיי הנטשות, נטשה הגנבת לא הקשיבה להן.
היא נגשה אל איש אחד. "איפה הזומבי הזה חיי?" שאלה את האיש, האיש רק רעד בפחד כתגובה. "ש..ש..שם.." הוא הצביעה על שלט לכיוון בית הקברות.
"תודה" היא אמרה בקרירות וצעקה לכיוון בית הקברות. היא סרקה את כל המקום ואת כל הקברים, והבחינה בקבר שונה, היא ניגשה אליו.
"זהו קברו של ג'יי (ללא שם משפחה).
אגב, אנחנו לא ממליצים לכם להתקרב לפה" נכתב על הקבר באותיות כסופות וגדולות.
נטשה נאנחה, בדיוק באותה הדקה שעון העיירה צילצל והצביע על חצות, ליבה של נטשה החל לפעום בחוזקה, היא החלה להזיע.
"נו זומבי, איפה אתה?!" היא צרחה ודפקה על הקבר.
פתאום יד חיוורת יצאה מהקבר, נטשה החלה להאדים והתרחקה מהקבר, שתיי הנטשות האחרות הסתכלו בבהלה על נטשה והקבר.
עוד יד יצאה מהקבר, ונטשה ראתה ראש שיוצא ממנו, הידיים אחזו ברצפה ומי שהיה בקבר החל לצאת לאט לאט. נטשה החלה לפחד, אבל היא החליטה להישאר ולהילחם.
"מי..מפריע..לי..לישון..?" נשמע קול מצמרר מתוך הקבר. מי שהיה קבור בתוכו יצא ונפל על הרצפה, וניסה להתרומם.
פתאום נטשה התיכוניסטית התחילה לבכות. "הוא כל כך מסכן!" אמרה בבכי והתקרבה אליו, וליטפה את ראשו.
"אנחנו נוכל לטפל בו" אמרה פרופ' נטשה ונשמעה כאילו השיגה את מטרותייה.
נטשה התיכוניסטית עזרה לזומבי לקום. "תו..תודה לך" אמר הזומבי בקול יבש, היא והוא הלכו לבית שהופיע פתאום, וגילתה שיש בפנים תרופות. פרופ' נטשה הסתכלה על הזומבי ובדרך מסתורית ידעה אילו תרופות לתת לו. "עכשיו אתה תהיה כמו חדש" אמרה הפרופ' בעודה עוזרת לו לקום."עכשיו אני יכולה לכסח לו את הצורה?" שאלה הגנבת בעוד הביטחון העצמי שלה עולה.
נטשה הגנבת בלי לקבל תשובה כיוונה את אגרופה אל ג'יי (הזומבי ~D:) שרק עכשיו קם מהקבר.
"בשמחה" הוא אמר והם התחילו להילחם. הוא הביס את הגנבת בקלות רבה "מרוצה?" שאל ושתי הנטשות הסתכלו והתחילו להתבייש שהן הכירו את הגנבת. היא הרימה את ידה. "כן, אני מרוצה מאוד" אמרה והפילה את ידה בחזרה לרצפה. "את לא חושבת שהגזמת הפעם?" אמרה נטשה התיכוניסטית בעודה נותנת לגנבת סטירה מצלצלת. הגנבת שהתעצבנה מהסטירה שקיבלה ישר קמה וצעקה: "אני לפחות לא רחמנית כמוך! לטפל בזומבי? הוא לא ניראה לך טיפלה מפחיד בישביל לעזור לו?" היא החזירה לה כאפה והרימה את האף שלה למעלה. "אממ בנות?…למה מדברים עלי בגוף שלישי?" אמר הזומבי קצת מעוצבן. "ככה!" צעקו השלושה והמשיכו לריב. "נו, די כבר כולכן!" אמר הזומבי. "אני לא מפחיד כמו שאני נראה, אוקי? ואם לא אכפת לכם אני יכול לדעת מי אתן ולמה אני פה? " שאל והתחיל להסמיק כמו עגבניה. "לשלושתינו קוראים נטשה ואתה פה בגלל שהעלובה רצתה לעזור לך" אמרה הגנבת גאה בעצמה. "יש לך בושה לקרוא לי ככה?!" אמרה התיכוניסטית והפרופ' ניסתה לעצור אותן מלריב שוב. "חשבתי שגמרנו עם זה, לא?" אמרה הפרופ' והמשיכה לדבר. "עכשיו שאתה יודע מי אנחנו, אפשר לדעת מי אתה?"
"ג'יי" אמר ושתק. "אממ אוקי…ברוך הבא ג'יי" אמרה התיכוניסטית בחיוך
"מתחיל להיות חשוך" אמרה הפרופ'. "כדי שכולנו נלך לישון" וכולם הנהנו והלכו למיטות שהיו בבית. אחרי כמה דקות ווידאה הפרופ' שכולם ישנים, היא הלכה אל המיטה של ג'יי, ליטפה את ראשו ואמרה "עבודה טובה" והוא רק החזיר לה "תודה".
תגובות (1)
XD