פרק 1 חופש !

1
חופש !
" מעולם לא חשבתי שארצה לבכות , תמיד דמיינתי את חיי מושלמים, שלווים, שקטים ומלאי שמחה אבל לצערי איני צודקת . כל חיי קיוויתי למשפחה גדולה , לחברים שיעריכו אותי ואני עצמי. אימא אמרה לי שאף אחד אינו מושלם תמיד במשפחות שונות ואחרות קיימות בעיות אך אני… איני יודעת להעריך. אני מודעת לכך. שמי ג'נה אבל כולם קוראים לי ג'ני אני בת חמש עשרה וחצי , גרה עם אימי בבית קטן ברחוב תל אביב מול השכונה החדשה. נולדתי עם חיוך ענק על הפרצוף ולא בכיתי אפילו לא קצת. כבר ביום הראשון בגן הגננת התרשמה ממני ובבית הספר התחלתי להיוץ תלמידה מצטיינת. אני זוכרת את עצמי בגיל שלוש מבקשת מאימא שתילך , שתשאיר אותי . כולם רצו להיות איתי, הייתי נאהבת , זכיתי לכבוד וביקשו ממני להיות רק איתם . נהניתי מכל רגע , אימי העניקה לי את מירב האושר שיכלה להביא לבת. ואני חייתי את חיי המאושרים. אך כיום , איני עוד חולמת, איני עוד מאושרת , מבקשת חמלה , בקשה אבל אף אחד אינו מבחין בי , אינו יודע את קיומי. אני רוצה לברוח , לצעוק לעולם : " הלוו, אני כאן" , להיות חופשייה ולא סגורה כאן כמו חיה בכלוב. אני מתגעגעת לחיי , לחיי המאושרים ומלאי תקווה. איך עוד אוכל לחיות? האם לא דיי בכך ? האם לא מגיע לי חופש ? מה עשיתי לא נכון?"
"היי את" אמר קול
ג'ני מיד סגרה את יומנה כי נבהלה שימה יבחין זו.
" את" צעק שוב
ג'ני אינה יכלה לסבול זאת יותר, אין פרטיות ואין טיפה של כבוד אליה.
" מה את עושה " ? שאל
" שום דבר " מיהרה להשיב , היא הכירה את האיש. מבוגר ממנה בכמה שנים , עיניים כחולות מאיימות עליה במדים של שוטר.
" שום דבר , באמת " חזרה ג'ני
" איני מאמין בכך , את כל היום משוטטת לך בין הדפים, אני כבר מתחיל לתהות אם את מתכתבת עם מישהו "
" לא , מה פתאום תוכל להיות רגוע " הבטיחה לו.
הוא הבחין בה עוד כמה שניות , היישר לה מבט של " אני-שם-עלייך-עין" ויצא מחדרה.
היא התנשמה לרווחה. פעם שנייה שהוא תופס אותה וחושש על מעשיה . פעם הבאה אצטרך להיזהר הזהירה את עצמה. ג'ני סידרה את מיטתה לקראת השינה והתלבשה לפיג'מה . היא חשבה על היום מחר , יותר נכון על היום המטורף שהולך להיות . לליינה תסביר לה את מעמדתה ותחליט מה לעשות איתה בעניין. ג'ני הזכירה לעצמה שאין ממה לפחד , מחר היא תקבל תשובות לשאלות שהיו פתוחות . היא נשכבה לישון, עצמה את עיניה וישנה שנת מלאכים נטולת חלומות.

"קומי" העיר אותה קול מוכר.
"קומי , מר ליברסטל יעבור בין החדרים ואם לא תקומי עכשיו תצטרכי להכין את כל המטלות "
" בסדר , בסדר " אמרה ג'ני
"לינה , לליינה קראה לי ? היא דיברה איתך ? " שאלה ג'יני
" לא ממה שזכור לי , הגעתי לחדר האוכל ולא ראיתי אותה " השיבה לינה.
ג'ני קמה ממיטתה , היא הייתה כה עייפה . אתמול בלילה חשבה שראתה משהו אך מיד נרדמה . עוד יום שמתחיל ברגל שמאל חשבה לעצמה.
היא הבשילה את שרווליה , צחצחה את שיניה , התלבשה ומיהרה להסתרק. היא שמעה את הדלת נסגרת בחוזקה וניחשה כי לינה יצאה כבר.
היא חיבבה את לינה , מהיום הראשון היא נדבקה אליה אבל ג'ני בתחילה לא התרגשה ממנה . אך עם הזמן לינה והיא נעשו קרובות יותר מפעם לפעם. אך היא תמיד חשה בודדה , גם בסביבת לינה אינה התמצאה ומחשבותיה נדדו למקומות שונים הרחק מכאן.
היא יצאה מחדרה ורגליה הוליכו אותה שולל לחדר אוכל . כאשר נכנסה גילתה כי החדר הומה אדם . כל אחד עסוק בצלחת , אחד זורק אוכל על השני והשוטרים מנסים לעצור בעדם אך הם ממשיכים כמו חיות אדם. היא זיהתה את לינה מרחוק ומיהרה לגשת אליה . אך לינה כמו תמיד הייתה מוקפת בחברים . ג'ני תמיד חשבה שלינה היא ילדה יפה אבל תהתה מהו הקסם האמיתי למשיכת חברים מכל אזור. והאם הם באמת חבריה ?
ג'ני התעלמה מהם , היא ניגשה לעמדת האוכל והגישה לעצמה את המאכלים שהיא אוהבת. תפוחי אדמה , עוף ומה לא? היא הייתה כה רעבה ולכן העמיסה לצלחת את כל סוגי האוכל שראתה. עד שכבר התיישבה מישהו קרא בשמה. היא סובבה את ראשה והבחינה בבחור נאה למדיה מבקש שתיגש למשרדה של ללינה . היא מיד השאירה את מאכליה האהובים ויצאה אל התשובה הלא נודעת. בהיותה עולה במדרגות חשבה מה תאמר לליינה , האם תגרש אותה בהיותה פושעת רק בגלל גניבת תכשיט מסוים , כי המעשה שנעשה לא היה מכוון. היא רק רצתה להוכיח לאימה שהיא אכן הבת הקטנה שלא השתנתה שהיא אכן אוהבת אותה מאוד . אבל היא ידעה שגם אם היא תשדוד בנק אימה עוד לא תקבל אותה . היא תהייה עוד סתם ילדה חסרת ערך , שכולם יביטו בה כ ' ילדה הפושעת' . היא דפקה בדלת המשרד.
" היכנסי " שמעה את קולה .
ג'ני נכנסה לחדרה. היא תמיד התפלאה (בכל הפעמים שהייתה כאן ) שהחדר נקי ומצוחצח . כולם ידעו שלליינה הייתה אישה היגיינית ומסודרת. ובכך , לא פלא שהיא נבחרה למנהלת המכון. התלמידים וההורים העריכו אותה רבות על כל מעשיה ותרומותיה למכון.
" מה שלומך ג'ני? , סגרי את הדלת בבקשה " ביקשה לליינה .
ג'ני התיישבה באחת הכיסאות הפנויים .
" ג'ני " היא פצחה את פיה . " אני מכירה אותך די טוב כדי להבין שהמעשה שחוללת לא בא מתוך כוונה רעה. אני מאמינה בכלותייך להמשיך והתקדם ואכן כפי שראיתי כל השנה את התקדמת יפה מאוד. " היא פסקה והמשיכה.
" אך , המעשה שביצעת לא השאיר לי ברירה אחרת , אלא לסלק אותך מהמכון "
ג'ני הייתה פעורת פה. היא לא ידעה מה לומר. איך מגיבים לאמירה כזאת ?
"בבקשה" ביקשה ג'ני " אין לי מקום אחר ללכת אליו. וכשאימי תגלה שאני לא נמצאת כאן יותר היא כל כך תכעס ותגרש אותי שנית מביתה ."
" אני מצטערת " אמרה לליינה " אני באמת מחבבת אותך , אך ילד שמבצע מעשה לא מקובל ועוד גניבה אין לי עוד ברירה , אבל בכל זאת את ילדה חזקה ונחושה בדעתך את תמצאי מקום ללון בו , אני מאמינה בך ותבטיחי לי שתשמרי על עצמך ".
" אני מבטיחה" אמרה ג'ני ורצה לחדרה.
היא פתחה את דלת חדרה באגרסיביות , היא הייתה כה כעוסה ועצבנית. היא פתחה את המזוודה והתחילה למלא אותה בחפציה. היא קיוותה שלינה לא תיכנס לחדרה בפתאומיות ותשאל מה קרה .
לא היה לה זמן להסברים . דברי המנהלת גרמו לה להסתלק מהר יותר ככל האפשר, כשסיימה הביטה בפעם האחרונה בחדרה האהוב שגרם לה בפעם הראשונה תחושת שייכות למקום והצטערה שלא תאכל לחיות כאן את שארית חייה. שיצאה מהמכון השמים היו נטולי עננים ושמש כבדה שטפה את האזור ע"י קרני השמש שלה.
היא ידעה כי חייה החדשים מתחילים בזה הרגע.