פרק ראשון מתוך הסיפור שלי

פרק ראשון
חצי שעה לפני שג'מה התעוררה על האדמה הקשה ביער הסמוך לפנמיית______ הבטיחה לעצמה שלעולם לא תהיה קורבן לאחד מתעלולי פתיחת שנת הלימודים החדשה שתלמידי שנה ג' הוותיקים מארגנים כמסורת הנמשכת דורות לתלמידי שנה א' החדשים. היא שכבה על גבה ומצמצה בחוזקה בעינייה, מנסה לעצור את הדמעות שאיימו לפרוץ. היא הרגישה טיפשה ומבוישת על זה שנתנה לעצמה להיתפס במלכודת שטמנו לה. היא בלעה את רוקה מנסה לדחוק גל בחילה ולהרטיב את פיה היבש. עכשיו כבר היה מאוחר מידי, הדמעות לא חדלו לשטוף את פניה. היא שכבה כשרק חזייה ותחתונים לגופה.מהרהרת בתוכה איך הגיעה לכאן בכלל. גל של בושה וצמרמורת עבר בה כאחד. היא חפרה את אצבעותיה עמוק ככל שיכלה באדמה האפרורית המעורבבת בעלים המרקיבים של היער, כאילו אוחזת בחוזקה בשביל לא ליפול. היא לקחה נשימה עמוקה ורועדת והחזיקה אותה. עצמה את ענייה וונשפה. קול דשדוש צעדים הקפיא אותה במקומה, היא ניסתה לא לזוז ואפילו להמעיט בנשימותיה בתקווה שלא ימצאו אותה. קול הצעדים הלך והתקרב, היא עצמה את עיניה בחוזקה בעוד שאצבעותיה נחפרות עמוק יותר באדמה ומשתנקת. היא בקושי זכרה מה קרה לפני שהתעוררה כאן. רק מידי פעם הבזקים קטנים,של זכרון כמו חלקי חלום.היא זוכרת צחוק מתגלגל ואחריו קול ניפוץ זכוכית.זהו. הזיכרונות כבו בראשה. ואז שמה לב שקול דשדוש הצעדים נעלם.היא תהתה לעצמה האם זה היה מישהו שבא לחפש אותה אחרי שנעלמה לארבעים הדקות האחרונות או שזאת סתם חיית בר משוטטת. ג'מה נאנחה והחליטה שזה זמן מתאים להתיישב. היא זחלה אחורנית על ישבנה והשעינה את גבה כנגד גזע עץ עבה. רק עכשיו היא הבחינה בהעלטה הסמיחה שאפפה אותה ופחד פתאומי גער בקרבה. היא הצמידה את ברכיה אל חזה ועטפה אותן בזרועותיה. היא לא יכולה לחזור אל הפנמייה, במיוחד לא אחרי שהייתה קורבן לתעלול המסורתי של השנה ובטח הפכה לבדיחה הכי נצפת באינטרנט. ולא איכפת לה להעביר חודש שלם ביער כשרק תחתונים וחזייה על גופה, מלקטת גרגרי יער בתקווה שהם לא רעילים וישנה על ענפי העצים הגבוהים,רק בשביל לא לחזור לשם. על עצם המחשבה שתעשה זאת באמת חיוך קטן ושטותי עלה על פניה. היא לא האמינה שבמצב כזה הצליחה לחייך מעצם מחשבה כל כך מטופשת. "אסור לך להישאר כאן לבד". קול עמוק וצרוד נשמע מגיח מאחוריה. היא קפצה בבהלה והסתירה את גופה בזרועותיה. "מי-מי-אתה?". היא הצליחה לפלוט מפיה אחרי רגע ארוך של הסדרת נשימתה. היא לא העיזה להביט מאחורי כתפה ולגלות מי עומד שם. היא דמיינה דמות חשוכה רחבת כתפיים מציצה מאחורי גזע העץ שלפני רגע נשענע עליו."תלבשי את זה". היא שמעה את הקול אומר שוב. היא עדיין לא העיזה להביט לאחור, היא קפאה במקומה וחשה בגל בחילה העולה בגרונה היא דחקה אותו כשבלעה את רוקה בחוזקה. היא ראתה בזווית עינה יד גדולה מושטת אליה ולופטת בחוזקה מעיל עור כהה. היא הססה לרגע ושלחה יד רועדת לקחת את המעיל. היא עטפה את עצמה במעיל.הוא היה לח וקר והריח מוורדים ואלכוהול. הריח החזק גרם לה להשתעל ולהתנשם בכבדות.