פרישה- פרק חמישי

טוב, אז ככה…
"לפי מה שהבנתי ממך ומהתצפיות שלי, יש לך שלושה כוחות, שזה מקרה נדיר ביותר, בעיקר עם שלושת אלו." אדם מתיישב לידי על אבן קטנה יותר.
"מה זאת אומרת, 'בעיקר עם שלושת אלו' יש כמה אנשים עם אותם כוחות?" אני שואלת באי הבנה, חשבתי שלכל מי שבעל כוח יש כוח שונה.
"ברור, אבל לא את שלושתם יחד. לזה יש כמה אפשרויות, הראשונה היא שלמישהו מהמשפחה שלך היה אחד מהכוחות האלו וירשת את ממנו. השנייה היא שאת האישה מהחזיונות של רואי הנסתרות," אומר, את האפשרות השנייה בהרהור ואחרי שמסיים נראה כמי ששוקע במחשבות.
"אני מאומצת, לא נראה לי שאפשר לדעת בקשר לאפשרות הראשונה. בנוגע לאפשרות השנייה, אילו חזיונות? ומה זאת אומרת 'רואי נסתרות'? יש להם איזו קהילה סודית או משהו כזה?" אני מוציאה אותו ממחשבותיו והוא מרים אלי את מבטו.
"למען האמת, כן. יש להם 'קהילה סודית' כפי שאת קוראת לזה והיא כאן ביער הזה," הוא משיב בחצי נימת זלזול.
גלגלתי עיניים, "נו יופי, אז מתי מתחילים ללכת?" אני קמה מהסלע, הוא לא. אני אני מביטה בו במבט שואל.
"זה לא כל כך פשוט את יודעת, בעצם את לא. ה-" "היי, עד לפני כמה שבועות לא הייתי מודעת בכלל לכל עניין הכוחות הזה, אל תתייחס אלי כטיפשה," אני אומרת בכעס, לא ציפיתי שככה הוא יתנהג אלי כשאצטרך עזרה. זה לא מתאים לו, למרות שפגשתי אותו רק פעם אחת קודם.
"בכל מקרה, הדרך היחידה להיכנס לשם היא להרוג את עצמך וכשאתה כבר מת, החדר נפתח לפניך," הוא אומר ומסתובב אלי, על פניו חיוך זדוני, תווי פניו משתנים לרגע ונראים יותר שדיים. 'הוא מתחזה' אני מבינה פתאום ורואה משהו נוצץ בכיסו, זאת סכין.
"אתה לא באמת אדם, נכון?" אני שואלת אותו.
חיוכו מתרחב וחיוכו הופך לפחות נורמלי, אם אפשר לקרוא לזה ככה, "למה את חושבת ככה?" מיתמם.
"לא יודעת, סתם מחשבה," אמרתי והתחלתי להרגיש איך גופי מתחמם, אני מתחילה לשלוט בזה.
"את רוצה להיכנס לשם או לא?" הוא שואל, מתחיל לאבד את סבלנותו.
"עכשיו כבר לא, תוריד את המראה של אדם מהגוף שלך ותחזור לצורתך המקורית, מתחזה." אני מרגישה את הארס בקולי ולא מסווה אותו.
"אין בעיה, אם ככה את רוצה," הוא משיב ומראהו מתחיל להשתנות. בהתחלה אלו פניו שמשתנות, עיניו הופכות ירוקות, שפתיו הופכות צרות וכמעט בלתי נראות ופניו נחרשות קמטים וחריצים עמוקים. לאחר מכן משתנה שיערו שהופך לירוק זרחני בעל גוונים כחולים כהים. הוא נהייה נמוך יותר ויותר עד שמגיע רק לכתפי ונראה זקן הרבה יותר. גופו מתרחב וכפות רגליו וידיו גדלות. זה חולני, הוא נראה כמו שד.
"אתה יודע, כשהבנתי שיש אנשים בעלי כוחות בעולם לא חשבתי שישנם גם שדים, אתה ידעת על זה?" אני שואלת.
"עכשיו כשאת שואלת על זה אז… כן, יש גם שדים." הוא מתרחק ממני ומוציא את הסכין מכיסו.
"או, אז זאת הסיבה שבגללה באת, אתה רוצה להרוג אותי," אני אומרת את מה שהבנתי כבר קודם. "אתה מוזמן לנסות, אני לא מבטיחה לך שתצליח," אני מוסיפה וחושבת שהגוף שלי בטח כבר בוער כי השד נרתע ומתרחק ממני עוד קצת.
"כן, בדיוק בשביל זה באתי," הוא אומר ומתחיל לרוץ לכיווני. עיניי ננעלות על האגם, אני צריכה לקפוץ לתוכו, זה בטח המעבר אל 'הקהילה הסודית' של רואי הנסתרות כפי שהחלטתי לקרוא לה, בגלל זה אדם האמיתי הביא אותי הנה בפעם הראשונה. מדהים מה שתי שניות יכולות לעשות, השד כבר מולי, "דרך אגב, לא הצגתי את עצמי, אני דרואיד. שד טבע עליון, נעים להכיר אותך שרה מור, הנבחרת." הוא מחייך חיוך מלא שיניים רקובות. אני הנבחרת? מה זה בכלל הנבחר?