פרולוג- דרקולה

אף אחד לא יודע את תאריך הלידה שלי. האמת שאחרי כל-כך הרבה שנים על הפלנטה הזו גם אני התחלתי לשכוח.יש עליי הרבה שמועות, הרבה מיתוסים. שאני קרוב של משפחת המלוכה, או שאני נמצא בה. שמי שנכנס אליי הביתה לא חוזר, ובנות מקבלות תענוג מיוחד לפני שניביי ננעצות בגרוניהן. אני לא אכחיש את השמועות האלו, אבל גם לא אאשר. אני ניזון משמועות. טוב, אחרי דם.
אני לא נוטה לחייך. לפחות לא אחד שחושף שיניים. הערפדים באיזור שלי מזכירים את המוות, מבעיתים ומפחידים. אבל לי יש קסם אישי. בעוד שהם גורמים לקורבן לשקוע בסיוטים העמוקים שלו אני מפתה אותן. בדרך כלל אותן, למרות שאני לא בררני במיוחד. אני מפתה אותם אל המוות. (אולי קודם למקום קצת יותר נעים, כמו חדר השינה שלי…)
קיבלתי תואר צבאי אך ברחתי מהמסגרת כשהבנתי שאני כבר לא יכול לעמוד בפיתוי לנשוך את צוואריהם של חבריי. סוף סוף פקחתי את עייני והבנתי שלא משנה עד כמה אני אנסה, אני מפלצת.
אבל אני רגיל לרגשות האימה האלה, לרגשות האשם.
לסכנה התמידית ולבדידות, לאחוזה הגדולה שבחיים לא תמלא את עצמה.
איבדתי תואר אחד אבל קיבלתי אחר, כזה שיותר יתאים לי, אחד שיותר ישקף את מה שאני, בלי משחקים.
הרוזן דרקולה.