פנימיית אורליס
"אימאאאאאאאאאא" צעקתי וירדתי במדרגות "אימאאאאאאאאא" אני התקבלתי לפנימיית אורליס אהההההההההההההההההה" "ואו כל הכבוד" אימא שלי אמרה והסתכלה על המכתב "יואו אני כל כך שמחה בחרו אותי, אותי! מבין מאות תלמידים אני הולכת לשם מחר אוקיי אימא? יש הסעה מחר וגם מחרתיים" "אוקיי" "אימא שלי נראתה כמשועממת לא ציפיתי ממנה לתגובה אחרת "יש תודה אני הולכת לארז" קיפצתי במדרגות מחזיקה ברשימת הציוד קוראת אותה במהירות מכנית "טוב אז אני לא צריכה עטים מחברות ספרי לימוד בגדי בית ספר ואו הכל בערך" בהיתי ברשימה ולבסוף החלטתי להביא מספר מצומצם של דברים: איפור עזרה ראשונה (אני ילדת נזק) כמה בגדים למקרה חירום נעלים מברשת ומשחת שיניים וכל הספרים שהצלחתי להכניס למזוודה (כל זה היה מלוווה בקולות התרגשות קלים) "שקט שם! לכי לישון את עושה לי כאב ראש!" שמעתי את אימי צועקת, היא תמיד שנאה אותי אין לי מושג למה וגם לא ממש בא לי לגלות. החלפתי לפיג'מה והסתכלתי סביב החדר 'מחר בבוקר אני עוזבת' חשבתי לעצמי נכנסתי לתוך השמיכה ונרדמתי.
"ניקול! ניקול! אוח הילדה המעצבנת הזאת ניקול!" פתחתי את עיניי למראה אימי הכועסת "בוקר טוב"אמרתי עליזה מתמיד "יש מישהו שבא לראות אותך" היא אמרה וזזה ראיתי נער מתבגר גבוה ושרירי הוא נראה בגילי,היו לו עיניים אפורות התואמות לשערו "בוקר טוב" הוא אמר בקל עליז "שמי ניק אני בן 16 ואני יהיה המדריך והחבר הכי טוב החדש שלך בפנימיית אורליס…" הוא המשיך לדבר ואני הסמקתי אני כרגע ישבתי מול אחד הבנים החתיכים שפגשתי שאני לבושה בפיג'מה שלי בלבד "עכשיו אני אסביר לך את הדבר הכי חשוב בפנימייה שלנו, את עלולה לחטוף שוק אבל…" הוא הסמיק כאילו קרא את מחשבותי "סליחה את יושבת מולי בפיג'מה שלך כמה לא מנומס מצידי" הסמקתי עוד יותר הוא הסתובב לצאת לתת לי להתלבש, 'איזה חמוד' חשבתי לעצי ויכולתי להישבע ששמתי אותו אומר תודה.
לאחר מספר דקות התלבשתי והוא נכנס "עכשיו רואים את פרצופך היפה" הוא אמר גורם לי להאדים שוב "אוקיי איפה הייתי? אה נכון טוב ניקול עכשיו אני רוצה ריכוז מלא" הנהנתי בראשי "בית הספר שלנו לא רגיל הוא כולל אנשים כמוני בעלי צבע שיער כצבע עיניהם…" 'מה מהבעיה עם זה' "ניקול את לא מקשיבה!" "אה מה כן ברור שאני מקשיבה" אמרתי "ניקול כל צבע מסמן כוח יש לי עיניים אפורות אני קורא מחשבות" עייני נפתחו לפתע 'מה?!' "אני יודע שזה שוק לא קטן אבל את חייבת להמשיך להקשיב עכשיו שאת יודעת הולך לבוא לפה מישהו בשם אל יש לו שיער סגול הוא יוכל לעבור ממקום למקום כוח מגניב והוא ייקח אותנו לבית הספר אוקיי?" הנהנתי לאט "אה וקחי את זה" הוא שם פיסת נייר בידי "זה מסביר על כול צבע כשנגיע זה יהיה לך מאוד שימושי, בשנייה שתכנסי לכותלי הפנימייה נגלה את הכוח שלך אוקי?" "כן" ניסיתי להישמע כמה שיותר בטוחה בעצמי "אתם מוכנים?" שאל קול מאחורי צעקתי וגיליתי את אל עומד מאחורינו עם המזוודה שלי בידיו "כן" ניק ענה והחזיק בידי.
לרגע לא ראיתי כלום ופתאום אני רואה בית ספר ענקי וכל מה שאני חושבת עליו זה 'מה לעזאזל קרה כאן?!' "לא בהלם?" שאל ניק כשנעמד מולי "קצת"מלמלתי והוזזתי אותו ראיתי בניין ענק שנראה קצת כמו טירה הייתי בהלם "נעבור את השער ונגלה מה את" אל חייך אלי נשמתי עמוק ועברתי ניק ואל הסתכלו עלי בציפייה בשנייה שכולי עברתי שמעתי צרחה חזקה לכך לי כמה רגעים להבין שזאת אני ואז לא ראיתי כלום
תגובות (0)