פנימיית אורליס/ פרק 2

"לא הבנתי מה קרה, היא פשוט נכנסה והתעלפה, אף אחד לא הגיב ככה אולי רק עם כאבי ראש או משהו"
"היא גם צרחה זה היה מפחיד" "טוב אבל אני צריך עכשיו שתצאו כדי שנוכל לברר את העיניין" "בי ניקול" ניק מילמל ונגע בידי "אחחח" הוא צעק "היא רותחת" "מה קשור רותחת היא קפואה" שמעתי את אל השהחיק בידי השנייה . "הי דוק!, דוק! דוקטור משהו קורה לניקול!!" עיני נפתחו, מיד אחת שלי יצא קרח ומהיד השנייה אש, המקום התמלא עצים וחיות ונעלמתי וחזרתי לסרוגין. ואז…לא זזתי ראשי נשמט לאחור ועיני ושערי זהרו,צעקתי.
התעוררתי שעתים אחרי זה ושמעתי קולות לידי "אז מה זה בעצם אומר? יש לניקול יותר מכוח אחד?" "כן יש לה 8 כוחות ו…ניקול!" עצמתי את עייני ראשי כאב "מה? מה קרה לי?" שאלתי בקול חלש "קיבלת את הכוחות החדשים לך" ניק חייך אלי 'הוא כזה חתיך' חשבתי לעצמי "שוב תודה" הוא חייך "זה אמור לכאוב כל כך?" שאלתי מחזיקה בראשי "את האמת לא" הוא אמר "ניקול! בוקר טוב. ניק אבקש ממך לצאת ניקול את צריכה לישון" הוא אמר בעודו מוציא אורות ירוקים מידיו "אני לא עייפה" פיהקתי "ברור שלא" ניק חייך.
———שבוע לאחר מכן———-
התעוררתי המין חדר קטן עם מיטה ושולחן קטן, לייד השולחן היה כיסא ומולו מראה. ניסיתי לקום "אחח" מילמלתי התקרבתי אל המראה "מה לעזאזל?!?!?!" צרחתי, את עיניי החומות החליפו עיניים המחולקות לשמונה צבעים שונים (כחול, אדום,ירוק,כתום,סגול,ורוד,שחור, וצהוב) ושערי החום החלק התחלף בשיער צבעוני וגלי. "מה קרה???" שמעתי את ניק נכנס מתנשף לחדר הבנתי שהוא רץ "אני..השיער שלי…העיניים שלי….מה קורה לי…איזה יום היום….איפה אני …מה?" "קודם כל תשבי" אמר ניק שראה שאני נשענת על המיטה כדי לא ליפול "את קיבלת את הכוחות שלך את זוכרת? את בפנימיית אורליס…." הוא חייך "כוחות? מה? לא אמרת שכל אחד מקבל רק כוח אחד?" "כן גם אנחנו היינו המומים בהתחלה" הוא הושיט לי את ידו "את באה או מה?" "לאן?" " לחדר שלך" תפסתי את ידו והתחלנו ללכת במין מעבר לבן כזה "בואי שבי" ניק הצביע על שני כיסאות שהיו במעבר "תחזיקי חזק" הוא חגר אותי ואמר "מעונות בנות חדר 247" "אינך מורשה ללכת לחדר מעונות בנות מבלי אישור מיוחד בהיותך בן" נשמע קול עדין "סורק עין" ניק פתח את עיניו ושוב נשמע קול "הכניסה אושרה" 'מה קורה פה?! "אה אמ זה הדרך שלנו להגיע ממקום למקום,טוב לפחות של אלה בלי הכוח לנוע לכול מקום" לא הספקתי לענות כי בדיוק הכיסאות שלנו עפו קדימה במהירות, צעקתי ואז הכיסאות נעצרו מול דלת לבנה "מעונות בנות חדר 247" חזר הקול. קמתי מהכיסא "העיין שלך הוא המפתח שלך יש לך כל מה שאת צריכה בחדר, ארוחת ערב בשבע בלי איחורים" ניק אמר "רגע ניק אבל…" התחלתי אבל ניק כבר נסע כנראה לחדר שלו. נגעתי בידית "שלום לך ניקול אנא בצעי ביטול נעילה על ידי סריקת עיניים" אותו קול מכני מוזר נשמע מהדלת שלי " אממ אוקי…" אמרתי ופתחתי את עייני "הסריקה הושלמה, מבטל נעילה, ברוכה הבאה" הדלת נפתחה ומולי נגלה חדר גדול עם פרקט לבן וקירות לבנים שעליהם יש: תמונה של העיין שלי (סופר מוזר), ציורים של פרחים, ותמונה שלי. בחדר היה גם שולחן עבודה גדול ולבן מפוצץ בספרים ודברים ללימודים, מול השולחן הייתה מיטה זוגית לבנה עם שמיכות לבנות ועשרות כריות בצורות שונות וחמודות, מול המיטה היה ארון ענק. חייכתי והלכתי אל הארון וכשפתחתי אותו ראיתי המון חצאיות וחולצות של בית הספר בינהם גם כמה שמלות יפות,נעלים, מעילים וג'קטים. בצד השני היה כלי רחצה מגבות פיג'מות ונעלי בית בצורת ארנבונים צחקתי. התיישבתי על המיטה מהרהרת לי על כול מה שקרה עד שמעטפה ענקית נחתה על הרגליים שלי פתחתי אותה:
'ברוכה הבאה ניקול!!!
אנחנו מאוד שמחים לקבל אותך לבית ספרנו, את החוקים את תדעי כבר ביום הראשון ללימודים שהוא בעוד מספר ימים, תמצאי את כל ספרייך ובגדייך במגירות ובארונות שבחדר, אם את מחפסת את המיזוודה שלך היא בתוך המעטפה רק תהפכי אותה ותמצאי את המזוודה. בבית סיפרנו אנחנו מחזקים מאוד את הספורט אז אם את מעוניינת להשתתף בנבחרת הכדורגל שלנו המבחנים יבוצעו בעוד 9 ימים במגרש הגדול. חשוב לזכור ארוחות בוקר מתבצעות שבעות שמונה בדיוק, ארוחות צהריים יתבצעו בשעות שלוש אחר הצהריים וארוחות ערב יתבצעו בשעות שבע בערב המאחר לא אוכל!!.
נ.ב ארוחת הערב תתבצע בעוד חמש דקות כדאי שתמהרי'
"שיט יש לי חמש דקות" זרקתי את המכתב על הריצפה ולבשתי חצאית כחולה עם חולצה לבנה מכופתרת עם סמל בית הספר, ג'קט מחויט כחול ועניבה כחולה. שמתי גם נעלי בד לבנות ויצעתי מהחדר. "אמממ מינהרה לבנה כזאת תקחי אותי לחדר האוכל" צעקתי לאוויר " זה לא עובד ככה" חיכה אלי ילדה עם שיער ועיינים שחורות "בואי" היא אמרה לי "מישל קחי אותנו לחדר האוכל" היא אמרה "כבקשתך העלמה זואי" ענה לה הקול המוזר, התיישבתי ליד זואי ושוב הכיסאות עפו אך הפעם אל חדר האוכל "קול" אמרתי לעצמי.