פנטזיה. לתחרות הסיפורים.

"זה… קשה." התנשפתי.
"זאת המטרה." חייכה אליי אניס.
קמתי לאט בעזרתה של אניס.
אניס לא בזבזה זמן ושלחה לעברי סילון של מים.
התחמקתי ממנו ושלחתי לעברה אש שכמובן לא פגעה באניס בכלל.
"למה את מתקיפה?" שאלתי "תתני לי להתאושש!"
"פשוט נלך ליער." ויתרה אניס על האימון.
היער היה מקום הבילוי האהוב על שתינו, אנחנו תמיד מחפשות שם דרקונים.
היער מלא במפלצות ויש כאלה שאומרים שמתחבאים כאן דרקונים.
היום אני ואניס מנסות טריק חדש, לא לדבר בכלל ביער וללבוש גלימות שחורות כדי שניעלם בצללים.
ראיתי כנף עטלף ענקית נעלמת במהירות בצללי היער.
עקבתי אחרי הכנף ומצאתי את עצמי מול דרקון לבן ויפהפה.
"מי את?" שאל הדרקון.
"שמי לאירה," עניתי "חיפשתי דרקון כאן כבר כמה שנים."
הדרקון חייך.
"ואני חיפשתי נערה כבר כמה שנים." ענה הדרקון.