פנטזיה,תחרות סיפורים. (מלאך המוות)

שקט שרר.שקט שאסור להפר. 
רק נשימותיו נשמעו.לה אסור לנשום. 
אבל אז…הנשימות הרגועות פסקו ועיניו נפתחו. 
זס רעדה,וצליל שרשרת הברזל המחוברת לרגלה נשמע. הוא הביט בה,מניח לה לרעוד תחת מבטו החודר,הוא הקשיב לקרקוש הברזל והתרומם ממקום משכבו,שערו נפל על פניו והוא הסיטו בעייפות,כאילו נשגב מבינתו מדוע עליו לטרוח בשביל משהו כה אנושי. 
זס ידעה מדוע.כי עכשיו הוא אנושי,לא אל ולא שרף. 
״את,״ הצביע עליה,״גשי הנה״,זס ניגשה אליו. והוא אחז את פניה בעדינות, ״את יודעת מדוע אני כאן?״ שאל. 
זס לא יכלה לענות לו,כיוון שהייתה מהופנטת מעיניו. 
עיניו,שחורות  וממוסגרות בריסים ארוכים ועבים,נוצצות כמו אש החיים,רתקו את זס .
״בגלל אחי״ אמר בעצב,מעיר את זס מהיפנוטה,״אחי ואני מעולם לא נפרדנו,הוא נתן חיים ואני לקחתי אותם״ זס נשנקה.
״אתה…מלאך המוות!״ האשימה אותו,״וגם מלאך החיים״ חייך ,״ללא מוות אין חיים,העולם אינו מתחדש,החיות לא אוכלות…מחזור החיים נקטע.ובני האדם? אינם סולחים״
״היכן אחיך…?״ שאלה זס ברוך,״כאן״ הוא הניח את ידו מעל ליבו,״היכן שכל המתים נחים״ אמר לה. 
״אבל זה לא הגיוני,איך יכול מלאך החיים למות?״ שאלה זס בחוסר אמון. 
״כמו שמלאך המוות מת״ אמר לה בעדינות,״אבל אתה…אתה עדיין חי!״ אמרה זס,מביטה בעיניו בתקווה.״לא״ אמר לה,דמעות זורמות מעיניו,״מאז שלקחתי את אחי , אני לא חי, כי אם מת"
״לא…זה לא ייתכן…״ בכתה זס,והוא אסף את גופה השברירי בזרועותיו. 
״אל חשש,יקירתי.לאחר מותי,אחי ואני ניוולד מחדש,הפעם אני אחיה את המתים,והוא ימית את החיים,כך ממשיך לו גלגל החיים״,אמר ואז נשק לשפתיה. 
״בעולם,״ הסביר לה,״אי אפשר רק לקחת,צריך גם לתת…״ ובאומרו זאת,התפוגג מבין זרועותיה…