פיית פורים – פרק 1 – התחפושת

הכל התחיל מרעיון טיפשי. אחרי ששנה שעברה כל החבר'ה קטלו אותי על זה שלא התחפשתי למסיבת פורים, השנה ערן הבהיר לי שאני לא יכול לעשות שוב את אותה טעות. אני לא הבנתי מה הבעיה של כולם – אנחנו כבר מבוגרים, לא ילדים ובגיל שלנו זה כבר מגוחך להתחפש, ולכן החלטתי שאם כבר להתחפש – אז לעשות את זה בצורה שתראה לכולם עד כמה זה מגוחך. וככה הגעתי, כמעט שבועיים לפני פורים, לחנות התחפושות בקניון השכונתי כדי לבחור תחפושת.
הרעיון שלי היה לקנות בכוונה תחפושת נשית – ולא סתם תחפושת נשית, אלא תחפושת מתוקה שמתאימה לילדות, כדי שיראו כמו מי נראים אנשים שמתחפשים. חנות התחפושות שהגעתי אליה הייתה למעשה חנות צעצועים, שקנתה מלאי תחפושות לכבוד פורים. החנות הייתה חצי ריקה כשהגעתי, אמא עם כמה ילדים בדיוק יצאו ממנה, והמוכרת ישבה משועממת ליד הקופה.
התחלתי להסתכל על התחפושות ולבדוק אם יש תחפושת מתאימה. רוב התחפושות, כמובן, נועדו לילדים, אבל בצד הייתה עמדה שהיו בה כמה תחפושות לנערות בוגרות. התקרבתי אליה והתחלתי לבחון את התחפושות: תחפושת שודדת ים – לא, זה לא מה שאני מחפש, תחפושת שוטרת שובבה – לא, זה ייראה סתם מטריד, תחפושת פייה – או! זה נראה כמו מה שחיפשתי!
הבעיה הייתה שלא הייתי בטוח מה המידה של התחפושת, ניסיתי לבדוק מה המידה של התחפושת, תוך כדי שאני מנסה לא למשוך תשומת לב: בכל זאת, גבר שמחטט בערמת תחפושות לנערות זה לא הדבר הכי נורמלי. כנראה שהניסיון שלי לא היה כזה מוצלח, כי די מהר המוכרת התקרבה אליי ושאלה: "יש לך בעיה עם התחפושת?"
"אההה… אני לא מצליח לראות מה המידה שלה" השבתי במבוכה.
"רשום כאן בצד: SMALL" היא השיבה וחזרה למקומה.
SMALL לא קטן עליי? מצד שני, אני די נמוך ורזה, אולי זה ייעלה עליי בכל זאת. המשכתי להתלבט שם וראיתי את המוכרת מסתכלת עליי. תהיתי מה היא חושבת עליי, הגבר שמתלבט על תחפושת של פייה. בסוף בגלל שלא היה לי נעים להמשיך להתלבט החלטתי לקחת את התחפושת. על האריזה הייתה תמונה של נערה בלונדינית עם שמלה ורודה, כנפי פייה והילה שהזכירה לי הילה של מלאך דווקא. הסתכלתי על מדף של פאות שהיה ליד וראיתי בו פאה בלונדינית שנראית כמו השיער של הנערה מהתמונה. החלטתי לקחת גם את הפאה.
כשבאתי לשלם בקופה המוכרת הסתכלה עליי ואמרה לי: "אתה יודע שאין כאן החזרות על תחפושות לפורים".
"אוקיי" השבתי.
"אולי אתה רוצה למדוד את התחפושת לפני? סתם חבל שהיא לא תתאים"
היא מסתלבטת עליי? אני קיוויתי שהמוכרת תחשוב שאני קונה את התחפושת לא בשבילי, אבל כנראה שהמוכרת הבינה שזה לעצמי, ואולי בכוונה ניסתה להראות לי שהיא מבינה ולהביך אותי. אבל איפה בכלל אפשר כאן למדוד?
"יש לכם תאי מדידה? זאת לא חנות צעצועים?"
"בעיקרון לא, אבל ליד המחסן יש תא שיכול להתאים. בוא, אני אראה לך".
הייתי מת כבר לשלם וללכת, אבל מצאתי את עצמי הולך אחרי המוכרת לאזור המחסן של החנות. המוכרת נראתה לי צעירה ממני, בתחילת שנות העשרים לחייה. היא הייתה בערך בגובה שלי והיה לה שיער חום שעבר מעט את הכתפיים שלה.
"הינה," היא אמרה כשהגענו לדלת קטנה של תא, "אתה יכול להתלבש כאן ואני אחכה לך בחוץ".