פושעת 4

מבטי תמיד הסב לעבר שולחנות הכיתה, אפילו שלא רציתי בזה..זה קרה,
חששתי שיש מישהו שמבטו ילכד את החגורה המורכבת על מכנסי הג'ינס שלי.
לא רצתי להרגיש עוד הפעם שונה…, עוד הפעם ילדה שזקוקה לרחמים..
עוד הפעם .. זרה, ומוזרה כמו .. פושעת…
החלטתי שכיתה ד', לא תחזור.. לכן אני לא מסוגלת להשלים עם ג'יייסון.
זה פשוט בלתי ניתפס!
"קריילרי, שורש שלישי ל-81?" קטעה אותי המורה.. "סליחה?" שאלתי. שמתי לב שכרגע באמת כולם מביטים בי.. נסתי להציל את עצמי "לא הייתי מרוכזת.." תירצתי."קריילרי 3 בחזקת 4?" היא חזרה ומבטה היה זעוף, "81" עניתי, "אז שורש שלישי של 81?" "4 ו.." התחלתי לחשב.. "4, לא צריך המשך!" היא קטעה והמשיכה, "ובפעם הבאה כדי להיות איתנו!".
השפלתי את מבטי, משהו הפריעה לי, עמוק , רציתי פשוט לשבת ולפרוק הכל…
פתאום החיים שלי, נראו לי כמו סתם סרט… אני פתאום עוברת לספרד, בהרגשה וידיעה שכל האנשים שהכרתי בלוס אנג'לס לא יראה יותר.., לוקח לי זמן להתרגל, למקום,שפה, חברה..
אני סופגת העלבות.., פתאום יש חשש שאני יחלה בסוכרת.. אני מוזכרת בכל שיחת רכילות בבית הספר…
אם ידעתי שכך יקרה הייתי רוצה לא לחזור מבית החולים לנצח….
הצלצול בדרך כלל היה גואל אותי, רק חבל שאי אפשר לברוח מדבר שנקרא :'מציאות'
***
ההמולה שהייתה בחדר האוכל, החרישה את אוזניי, "קריילרי" התיישבו פיבי, ואלה – שבדיוק חזרו מהקבצה ב' בחשבון, "היי" חייכתי אליהם- ושנתי את מבטי ," איך היה בשיעור חשבון?" התעניינה פיבי בעודה לוגמת מפחית השתייה שלה, " בסדר.." שיקרתי. " איזה כיף שמשתחררים היום?!" העבירה אלה מהר את הנושא,"מה זאת אומרת?" שאלתי, "אהה כן, לא היית אלה" הצטרפה מרי "בגלל שכיתה י"ב, מצלמת את הסרט שלה לסוף שנה.. משהו כזה, הם צריכים את הבית ספר .. משחררים אותנו!" היא הסבירה .
חייכתי, חיוך מאוד מאולץ "בטח" אמרתי, וניסתי להראות להם את זה שאני שמחה בשמחתם..
***
הלב שלי פעם חזק, יותר מידי…
פחדתי שאני באמת חולת סוכרת, והסוכר אוזל לי..
אני יאלץ לחזור לבית ברגל, אמי כרגע בעבודה- היא לא עונה לפאלפון הנייד שלה, אבא שלי גם כן…
הסתתרתי בקיר האחורי של בית הספר, מקווה שאף תלמיד לא יראה אותי…
אני התלמידה היחידה, שלא יבואו לאסוף אותה היום…
רצתי , אם כל הכובד שאני סוחבת על גבי, אם הסחרחורות והמועקה שיש בליבי…

הכי מהר שאפשר, הגעתי לסמטה , הכתלים היו מקושקשים, והיא הייתה שוממה,
לא זיהתי את המקום…
זה פעם ראשונה שפחדתי, פחדתי מכלום..

נכנסתי יותר עמוק, כדי לברר את קול הלחשושים , והצחוק..
הגעתי למבוי סתום, "קריילרי?!" נשמע קול מאחורי, הסתובבתי..
ראיתי את המגף.. המגף ההוא, פניו היו זועפות.. וצמאות לדם.
ניסתי להאחז במשהו, נשמתי עמוק, הרגשתי רע, כמעט עילפון..
לא נשארו לי ברירות…
צרחתי….