פושעת פרק 5

ידי היו כבולות לגדר, בעזרת חוטי ברזל, תיק בית הספר של היה זרוק על הרצפה.
האדם עדיין היה מוסתר בצל, התחלתי להתייפח, דמעות שטפו את פני, עיני היו אדומות…
"עכשיו רק 16 בנובמבר" התנשפתי, "יש עוד 14 יום..", האדם ציחקק "וה14 יום האלה לא מספיקים לך..,תאמיני לי" הוא המשיך.
השניים שלי נקשו זו בזו, בלעתי מעט רוק, ואמרתי כל דבר שעלה בראשי :"נראה לך, שבחיים הדפוקים שלי- מצאתי זמן לרצוח מישהו?, הגעתי לספרד-ואני לא סולחת לעצמי על זה, לא הסתדרתי, אני כבר שבועיים בפחד, כי אני לא יודעת מה אני! מבקרת בבתי חולים, וכרגע הולכת למות…. , תאמין לי שאים היה לי רגע לרצוח מישהו – זה היה את עצמי" צרחתי.
האדם יצא מהצל, וחשף את פניו – הוא היה נראה כבחור בן 16 לכול היותר.., כהה שיער, ועניו תכולות כים, הוא היה נראה חיוור,.
הוא החל להתקדם- צעדים כבדים, "הביאו לי פקודה לא להרוג אותך" הוא אמר, העודו משחיז סכין,
הלב שלי פעם…
הוא שרט אותי בכתף, הבד שהיה על כתפי נקרע, והותיר שריטה מדממת.
הבטתי בפניו של הבחור, לא האמנתי – כמה שהוא אויב, יש משהו בתוכו….
"אתה יתום נכון?" העזתי לשאול, מבטו של הבחור התרכך מידי, יכולתי לראות את הדמעות מבצבצות על אישונו, "אתה איבדת מישהו חשוב בחייך, נכון?" המשכתי, "הורי, נרצחו לנגד עיניי, אבל מה זה קשור?"
"הם משתמשים בך, כמו חייל במשחק שחמט…, הם יראו לך שאתה חשוב להם.. אבל אתה הראשון שתצא להגן, בסופו של דבר רק המלך נשאר!, הפרש, צריח,רץ חיילים, אפילו המלכה- מוקרבים..,
אני לא רוצה לגרום לך לפקפק במעסיק שלך, אבל הוא עובד עליך, אתה נלכדת בדיבור שלו..
הוא בטח הבטיח שיחזיר את הוריך, או שהתנקם…, אבל הוא לא יעשה כלום… הוא בסה"כ מרים את השחקנים. ובוחר מי להקריב" אמרתי- לאחר כמה דקות, שמתי לב באמת למה שאמרתי לו…
וזה שבר אותו… פשוט ריחמתי עליו…
הוא זרק את הסכין, והתקרב אלי. הוא שיחרר את ידי מחוטי הברזל, והחזיק לי בשורשי כף היד של ידי :" אני מתנצל קריילרי!" הוא התחיל להזיל דמעות, והיסתכל על הסימנים שנותרו לי מהלחץ של הקשירה.
"אני כבר המון זמן.. עוקב אחרייך, שם לב למה שאת עושה… אפשר להגיד ששש…." הוא גימגם "אני גרמתי לך להיתעלף.." הוא השפיל את מבטו, עמדתי מולו, כולי המומה, מהידיעות החדשות שגיליתי….
"תפסת אותה" בקע קול ממכשיר קשר שהיה מוצמד על חגורתו של הבחור..
"קריילרי, בבקשה תנסי למצוא פיתרון, אל תחכי ל 30 בנובמבר, בבקשה קריילרי" הוא אמר לי בעודו עדין בוכה.
התחלתי לשמוע צעדים מצד מזרח, האו החזיק לי בכתף הבריאה ואמר:" קריילרי, תשמעי לעצה שלי,ואני מבקש סליחה מעומק ליבי!, ומודה לך שהבהרת לי את האמת…" הוא התחיל..
הצעדים התחזקו,"רוצי" הוא צעק , " התחלתי לגמגם, "רוצי "
התחלתי לרוץ, הלב שלי פעם חזק..
שמעתי קול יריה- ולא העזתי להביט לאחור.
***