פושעת פרק 1 חלק ב'

להגיד שזה קל?
אז זה ממש לא היה לי!
ברגע ששמעתי שג'ייסון שובץ 'בטעות' לכיתה ז'1, רצתי לעבר הכיתה,
אני לא אתן לחוק של מרפי להתבצע! (שפתאום מדרך פלא, לג'יסון אין מקום, והוא 'נאלץ' לשבת לידי..)
ישבתי במקום האחרון בכיתה, שמה המורה לא תוכל לנעוץ בי את מבטיה..
אני זקוקה- לזמן בשביל להירגע- על מה שעובר עלי..
אלה התיישבה לידי ונאנחה :"היום הראשון, עבר מקסים..", בעודי מסתכלת לנוף שמבעד לחלון,חייכתי, "את צודקת, מקסים" השבתי לה.
"לא" היא אמרה יום ממושך, "יש לי משהו בשבילך, את תכעסי.. אבל הוא הכריח אותי.."
היא שלפה פתק- כתוב בדף שורות, – פתחתי את הפתק-
הכתב שבו היה משורטט, ראו שמי שכתב אותו, כתוב אותו שהוא היה רגוע- היה לדף ריח של מקלות וניל…
התחלתי לקרוא- וזאת הייתה טעות..

קריילרי היקרה!
אני יודע, בתוכך את כועסת..
אבל אני חוש- שצריך לשכוח עם מה שקרה בכיתה ד'..
היינו וקטנים-
ו..
אני מרגיש די, נבוך ש.. לא יודע איך להסביר לך את זה..
ש.. מזכרים לי את המריבה- וצוחקים על זה,
אני צוחק- אבל אני חושב שכדאי שנעשה משהו בנידון….
-ג'יסון- 0507643973

קראתי את הפתק פעמים, ניסתי להבין מה הולך שם, התחנפות? חרטה?- פתאום הבנתי את הלבביות של הבוקר- הרצון להיות בז'1…
לג'ייסון יש תוכנית כולשהי- ואני חלק ממנה, זה מתחיל להלחיץ…

קיפלתי את הדף ל 4, והכנסתי אותו לכיס האחורי, הצלצול להפסקה הדהד במסדרונות- כל התלמידים יוצאו ברעש.

תוך 5 דקות הכיתה התרוקנה, נשארתי רק אני- וג'ייסון.
וזה לו כל-כך שימח אותי…
הוא התקרב לעברי, הלכתי צעד אחורה, והוא החל לדבר "קריילרי–