סוף העולם -פרק ראשון
העולם השתנה מאז שאן עזבה. הוא כבר לא מה שהיה. הכל קרס. ונהרס.
היא הייתה חייבת לעזוב. בגללי.
אוקי עכשיו בגלל שאתם לא מבינים כלום נחזור חמש וחצי שנים אחורה ; והנה. מכאן הסיפור שלנו מתחיל.
קוראים לי האורי ואני לא ממש בן אדם.
אני יספר קצת על עצמי. בואו נתחיל מזה שעד שאן הגיעה, לא הייתה לי חברה מעולם.
אן ואני נהפכנו להיות חברים מפני שזה מה שהכוח, שהוא זה ששולט עליה, רצה זאת.
אני ובני משפחתי, אנחנו… איך לומר את זה… אפשר לקרוא לנו… אמ… שדונים.
אנחנו נראים כמוהם, אבל מתנהגים אחרת לגמרי.
גם אצלכם יש שדונים בעולם, אתם בסך הכל צריכים למצוא אותם. וזה בדיוק מה שג'ייק עשה.
ג'ייק הוא החבר הכי טוב שלי, עד שהוא גילה שאנחנו לא ממש מהמין האנושי. הוא סיפר על זה למטה, ושם פגשתי את אן, אבל הסיפור שלי מתחיל עוד לפני.
נלך עוד שבע שנים אחורה. והנה הגענו מכאן אני יתחיל את הסיפור שלי (בואו נזכיר שאני נראה לכם בן 14 למרות שאני באמת בן כמעט 100, שדונים לא מתים אף פעם. אה ואנחנו אוכלים כל דבר ירוק ; כלומר עלים, צמחים, עצים כל דבר שצומח והוא ירוק) אני יתאר את עצמי רגע : אני גבוה (וזה מוזר מאוד לשדונים) יש לי עיניים ירוקות ויפות, אני דיי חטוב ויש לי שיער שחור ויחסית ארוך. אפשר לומר שאני שדון מאוד מאוד מוזר.
"היי האורי, בוא לחנות קומיקס אחרי הלימודים אוקיי ?" שלח לי ג'ייק פתק.
" סבבה אחי" שלחתי לו בחזרה. (למרות שאני לא מבין למה אני קורא לו ככה. הרי הוא לא אח שלי בכלל)
נגמרו הלימודים ויצאתי לעבר חנות הקומיקס, כמו שקבענו.
ואז ראיתי אותה. היא הייתה כלכך יפה, גבוהה עם שיער בלונדיני ארוך וגולש, גוף חטוב ועיניים ירוקות שמשכו אותי כמו מגנט אליהן. זאת הייתה אנאליז, הילדה הכי יפה בבית הספר.
מספרים שהיא הייתה חברה של כל המורים בבית הספר, אבל אני יודעת שזה לא נכון כי למר בארקינס יש אישה ושלושה ילדים.
עזבתי את אנאליז ונכנסתי לחנות הקומיקס. בחנות הקומיקס חיכה לי ג'ייק בקוצר רוח, והחזיק שלושה חוברות עבות וחדשות של הקומיקס האהוב עליו, "מטה בחלל".
במוחי דימיינתי איך זה יהיה עם אני ואנאליז נהיה חברים, ונראה את ג'וש מקנא בי שאני עם אנאליז ולא הוא.
"אתה שוב חולם האורי ? על אנאליז ? מתי תתגבר עליה כבר ? היא לא תהיה שלך אף פעם ואתה יודע את זה טוב מאוד." העיר אותי ג'ייק מחלומותי המתוקים.
קניתי לי חוברת קומיקס חדשה של הקומיקס האהוב עליי "גיבורים בגלקסיית המפלצות" והלכתי הביתה.
פתחתי את החוברת והתחלתי לקרוא. בסופו של דבר קלטתי שאני מסתכל על אותה שורה כבר חמש עשרה פעמים ולא מצליח להבין אותה, כי אני חושב על אנאליז. היא גרה דירה לידי, ואף פעם לא היה לי האומץ להציע לה לצאת איתי.
היא במילא לא הייתה מסכימה. אני דיי חנון… שקורא חוברות קומיקס, ואוהב לצייר קומיקס.
תגובות (0)