פאנג ופליירה – קונפליקט הטבע

העולם מתקיים לפי איזון. איזון בין הטוב והרע. חלש וחזק. קור וחום.
אך לאחרונה, האיזון הופר, ולא היה ניתן להחזיר אותו לקדמותו.
מלחמות עוקבות דם, רשע וערמומיות בקרב בני האדם, וחוסר אכפתיות ואהבה אחד כלפי השני.
לא יכלה לצפות בכל המתרחש, האלה של הטבע – סילווניה. היא רצתה להחזיר את האיזון לקדמותו, ואפילו לגרום לו להיות משמעותי יותר. בעודה מסתכלת על העולם הרשע, עלה רעיון לראשה: "אחרי הכל, לוחמי החופש, הדואגים לשמור על הטוב בעולם, נמצאים פה… אך לצערי, הם עדיין אינם חזקים מספיק… אני אעזור להם".

סילווניה לקחה מן הטבע כמה יסודות, והכינה מהן שתי אחיות.
הראשונה הייתה פאנג – שנבנתה מיסודות האדמה, האש, והמים.
השניה היתה פליירה – שנבנתה מיסודות הקרח, הקור, והרוח.

שתי האחיות הגיעו לעולם, ושם התגלתה להן המשימה; לשמור על הסדר, להחזיר את השלום, ולהבין אהבה.
על מנת לבצע את משימות אלו, עליהם להבין את מקור הכוח שלהן ולהשתמש בו.
פאנג, למדה שהיא יכולה לתקשר עם הטבע, להרגיש את הצמחים נושמים, לגדל אותם בשניות, ואפילו לדבר עם חיות. האינסטינקטים שלה היו מדויקים, היא יכלה לדעת בדיוק מה הולך לקרות מסביבה ולהגיב לכך במהירות. היא הבינה כי מטרתה הייתה לשמור על הטבע ועל כל היצורים החיים בה.
פאנג שכנה ביערות, ומילאה אותה בצומח, ובחיות. שם היא שמרה על עצמה ועל כל מי שנכנס לממלכתה.
לעומת זאת, פליירה, ששכנה אי שם בהרי השלג הרחוקים, הסתכלה מרחוק על הטבע הירוק שיצרה אחותה, פאנג. עלתה בפליירה קנאה וכעס. היא אינה הבינה מדוע אחותה יכלה לבנות דברים כה יפים, והיא לא. כל ניסיון ליצור יצור חי, או כל דבר השוררת בו נשמה – כשל. היא ידעה לשלוט רק בכוחות הקרח והכפור. לכן, היא הפסיקה את ניסיונותיה ליצירת חיים, ועברה לבניית ממלכה משל עצמה – הכל היה עשוי מקרח. שם חייה פליירה בבדידות.
עד שהגיע רגע מיוחד…
סילווניה רצתה לראות את בנותיה, אחרי שנים שלא ראתה אותן. שנים בהן האחיות למדו מה הוא כוחן, ולמה הוא מיועד. היא ניגשה אליהן במפגש בין הממלכות שבנו האחיות. היה ניתן לראות כיצד צד אחד היה ירוק ופרחוני, וצד אחר היה לבן וחסר חיים. המפגש בין הממלכות היה מעורבב – צמחים אפורים ונבולים שמתו מקור, אך שלג שצמחו ממני עצים זעירים ולבנים.
זו הייתה הפעם הראשונה מזה שנים שהאחיות נפגשו פנים מול פנים, ובמיוחד עם האם.
"זו עבודה מרשימה" אמרה סילווניה לבנותיה. "הבנתן מהו הכוח הטמון בכן. ואפילו השתמשתן בו בצורה יעילה". היא הסתכלה על פאנג והושיטה לה את ידה. "לך אני אתן מתנה. כזו שתתאים לאופייך, ולעבודתך המרשימה עד מאוד".
פאנג אחזה את ידה של האם, וברכה השתררה סביבה, היא הרגישה חייה יותר מאי פעם, ואפילו קלילה במשקלה. היא קיבלת את מתנת החופש – כנפיים.
אז, סילווניה הסתכלה על פליירה, ולא הוסיפה מילה כלל. והושיטה לה את ידה.
פליירה, שכל כך קינאה במתנה שקיבלה אחותה, הושיטה את ידה לאם במהירות ובאגרסיביות כדי לקבל את מתנתה, שואפת למתנה מרשיה אפילו יותר.
בעוד פליירה מקבלת את הברכה, היא שמעה את האם: "תלמדי יותר מאחותך".
דבר זה עורר זעם עצום אצל פליירה, והליך הברכה השתבש, והיה ניתן להרגיש כי היא הפכה לקללה אפלה.
בעודן מחזיקות את הידיים, פליירה הרגישה זעם שהלך והתגבר יותר ויותר, עיניה התמלאו באופל, וידיה החלו לרעוד.
פליירה הסתכלה על האם, מלאה בזעם ובקנאה באחותה. "את, את לא תגידי לי מה לעשות!" היא צעקה, הניפה את ידה לאחור, שלפה ממנה טפרים גדולים ואפלים ודקרה את האם בחזה.
סילווניה, האלה של הטבע, האם של פאנג ופליירה, נפלה בידי ביתה.

פליירה שעדיין היתה מלאה בזעם, החלה ללכת לכיוון הממלכה את אחותה. שולפת את הטפרים האפלים מידיה, מוכנה לשחוט כל דבר העומד מולה. בכל צעד שלה על על הדשה הירוק, היה כתם מושלג ואפלולי, שהחל להתפשט מסביב ולהרוג את הצמחים.
פליירה החלה להרוס את העצים, להקפיא את הצמחים והמים ולהרוג את החיות. ובסוף כל ההרס וההרג, היא הגיע את אחותה, פאנג.
פאנג שתקה, מסתכלת סביב הממלכה ההרוסה שלה, כיצד הכל נבול, הרוס וקפוא מקרח. הממלכה הירוקה שלה הפכה ללבנה ואפלולית משלג וקרח. היא נפלה על ברכיה, מסתכלת על אחותה שמתקרבת אליה.
"אם תהרגי אותי, לא נוכל להחזיר את האיזון בעולם…" היא פנתה ברחמים לאחותה. "בבקשה, ננסה להתגבר על כל מה שקרה ביחד…!"
פליירה לא הקשיבה לאחותה, והמשיכה להתקדם לכיוונה, עד שעמדה מולה.
"את יודעת…" אמרה פליירה. "אני לא כזאת אכזרית. אותך אני לא אהרוג" היא חייכה חיוך זדוני קטן. "אבל אני כן אקח את מה ששלי!". היא שלפה את הטפרים שלה וחתכה את הכנפיים של אחותה. נשמעה צווחה מלאת כאב שהדהדה ביערות המושלגות וההרוסות.
כנפיה של פאנג נעלמו באנרגיה אפלה, וכך גם הטפרים של פליירה.
לפתע, פאנג החלה להרגיש מעט זעם, ועיניה הפכו לאפלות, ידיה החלו לרעוד, ולאט לאט החלו לצמוח הטפרים האפלים על ידיה. ככול שהם צמחו , כך היא הרגישה יותר ויותר זעם.
בזמן הזה, פליירה הרגישיה את הקלילות של הכנפיים, ואת הרגשה של התנשאות מעל אחותה. אנרגיה אפלה בנתה את כנפיה שעוצבו בצורה אחרת, הן היו אפלות, וגדולת, וקצוות חדות.

ההחלפה הסתיימה, ופאנג על ברכיה על האדמה המושלגת והקרה. היא הרימה את ראשה לעבר אחותה, שעמדה בצורה מתנשאת.
"עכשיו, אם תסלחי לי" צחקקה פליירה. "יש לי… 'דברים' לגשת אליהם. אל תפריעי לי, כן?". היא החלה ליצוק אנרגיה אפלה ומושלגת סביב אחותה. "הגיע הזמן לשנת חורף. לנצח!" היא צעקה, הניפה את ידיה על אחותה, והקפיאה אותה בתוך קרחון אפל.

פליירה הרגישה את הסיפוק מכל הנעשה. הסתכלה על הקרחון, ולא הרגישה צער כלל. "את קיבלת את מה שמגיע לך, פאנג" היא אמרה לעצמה בשקט, והחלה לעוף לכיוון הממלכה שלה.

בתוך הקרחון הבודד, פאנג עדיין חיה, בנשמתה. היא הרגישה את הזעם ואת הרצון לנקום באחותה.
היא ידעה, שבבוא היום היא תוכל לנקום…
וככול שהזמן חלף לו, הזעם התגבר בתוכה…
עד שיגיע מישהו, וישחרר אותה מהעוול…