ערפל לבן וערפל שחור-לי-פרק16

לי לא התכוון להשמיע אף רעש אבל זה קרה. כמו בסרטים מצוירים, שללא סיבה ידועה, הגיבור מתעטש.
"מי, מה?" מלמלה שרלוט. היא קמה ופיהקה. לי סתם את פיו והתחבא מאחורי בית הבובות יחד עם חבריו.
שרלוט הציצה לתוך בית הבובות. "איפה ילדות של אמא?" שאלה.
אנדי קמץ אגרופים. לי ידע שאם היא הייתה ילדה אמיתית הוא לא היה רוצה לכפכף אותה.
"אנחנו לא כאן!" צעק לי. "למה עשית את זהאחי, אתה רוצה לראות אותי הפעם בשמלת בלרינה ורודה?!" רטן אנדי. לי היה חייב להודות שהמחזה שלו בשמלת הבלרינה הכחולה היה מצחיק אבל די מטריד בהתחשב בעובדה שהוא לבש גם חצאית טוטו מלאה בנצנצים.
"לא, כאן…?" מלמלה שרלוט. "כן, היא מאמינה שאנחנו לא כאן!" חייך לי.
"איך ידעת שהתוכנית המטורפת הזו תעבוד?" שאלה סנדרה.
כשחייתי בבית של מדלן," אמר לי.
"מי זו מדלן?" שאלה רבקה. "אישה שחייתי בבית שלה כמה שנים אחרי שההורים שלי, טוב…מתו. היא השגיחה על ילדים ואני אהבתי לעבוד עליהם, גיליתי שהשכל שלהם מקשיב לכל דבר שרק אומרים להם." המשיך לי.
"אתה לא נראה כמו מישהו שנטפל לתינוקות." אמרה סנדרה.
"אני לא נטפל לתינוקות!" רטן לי.
"אני חייב להודות שככה זה נשמע," הוסיף אנדי.
"אולי די!" לי שוב השמיע רעש. הוא צעק. חושיה של שרלוט נדרכו.
"בובות שלי?" שאלה. היא הרימה את בית הבובות וחשפה אותם.
"אחי!" רטן אנדי.
לי קפץ מהשולחן שעליו הונח בית הבובות.
"בואו!"
השאר מיהרו אחריו. הם זחלו מתחת לדת. שרלוט פתחה אותה ורצה אחריהם.
היא הרעידה את האדמה בכל צעד שלה.
"בובות שלי!" חייכה.
לי הרגיש עוד רעד באדמה. הפעם עצום, כזה שיכול לפתוח סדק בכדור הארץ.
איך לי לא ניחש אלו היו: הורים!
"אלו ההורים שלה, חייבים לברוח." אמר לי.
"למה רק עכשיו להיזכר?" שאלה רבקה.
כמה צעדים נשמעו ושאגה. "איפה הם!"
לי בלע כמות די גדולה של רוק.
"אתם!" עוד שאגה נשמעה. זו הייתה ענקית, היא הייתה יותר גבוהה משרלוט בחמישים מטר לפחות ולידה עמד ענק אחר. ההורים של שרלוט.
"לא לבכות מותק, נתפוס ת'ם!" אמר האבא. שרלוט הזילה דמעות בגודל של מטוס בוינג. הן הרטיבו את לי עד העצם.