ערפל לבן וערפל שחור-אסיה-פרק6

אסיה אף פעם לא עברה בשער בין ממדי. אבל זה הרגיש כאילו היא בצק לפיצה שזורקים באוויר ומגלגלים. השער שלה התעופף לאחור ולאסיה הייתה הרגשה לא טובה שהוא יתנתק לה מהקרקפת בקרוב.
היא נחתה במרכז חורשה. אחרי הגיחו מתוך המערבולת: לי, סנדרה, פייפר, יוגי והחדשים, אנדי ורבקה.
החורשה לא הייתה ריקה. אנשים רבים, או מכשפים לכל היותר, שכבו באוהלים בין העצים והבעירו מדורות. השמיים היו חשוכים. כנראה שבארצות קסומות השמש שוקעת מוקדם. סנדרה סרקה את הסביבה. לא היה נדמה לאסיה שהיא נפעמת ממראה החורשה. היא נראתה די סתמית.
יוגי נאנח ונטל אצטרובל שהונח על האדמה. הוא בטח מתגעגע לאחיו. הוא סיפר לאסיה, פייפר, לי וסנדרה על חייו. בהתחלה הוא אפילו סירב לצאת עד שהשתכנע. פייפר ניסתה לשכנע אותו. והיה לה מזל, הפרויקט כביכול נחל הצלחה גדולה.
אבל אסיה הייתה חייבת להודות-היא פחדה. הרי את לא מוצאת את עצמך כל יום במימד אחר, גם אם הוא מכושף.
היא השתדלה להפגין כמה שיותר אומץ וחוזק. אבל זה לא בדיוק עזר לה.
היא הכניסה ידיים לכיסי הג'ינס שלה והתהלכה מסביב לחורשה.
פלג קטן זרם במרכזה.
"אז, מה עושים עכשיו?" שאל אנדי.
"קודם כל נצטרך למצוא כאן את המגורים של איזו שומרת." אמר לי.
"שומרת של מה?" שאלה סנדרה.
"של אחת מחתיכות הפאזל המשמש כמנעול למקום שבו מוחזק השיקוי לחיזוק הכוח של סנדרה." אמר לי.
"וכמה חתיכות יש?" שאלה אסיה.
"מאה ושלוש-" לי שיחק באצבעותיו.
"איך נשיג את הכול, ויותר חשוב, מי השומרת?" שאלה פייפר.
"אף אחד לא חזר, לא יודעים." אמר לי. רבקה פערה את פיה. "אתה אומר שאנחנו נמות?"
"אני לא יודע, אני לא מגלה עתידות," רטן לי. משום סיבה הוא התחיל לנעוץ מבטים בשיער של רבקה. טוב…הוא משך גם את המבט של אסיה. היה לה שיער בלונדיני מלא בגוונים, סגול, ירוק, אדום, חום, שחור וורוד. כמו העיניים שלה, הן שינו צבעים כמו קלידוסקופ.
אסיה שפשפה את זרועותיה. היא ממש קפאה. כנראה שבארצות קסומות יש מזג אוויר די קר, והגופייה וחצאית הג'ינס שלה לא בדיוק עזרו לה.
"יש לי רעיון, נחפש אותה, נתפצל," אמר יוגי.
"אני אלך עם לי." אמרה רבקה. "אני חושב שכדאי שאני אלך עם…" לי ניסה לומר אבל רבקה פשוט דחפה אותו משם לעומק החורשה.
"אני אלך עם אסיה, זה בסדר?" שאלה פייפר. אסיה הנהנה, היא דווקא חיבבה את פייפר.
הנץ שלה, אליוס, עופף במעגלים סביב אסיה.
"אני אלך עם יוגי," אמר אנדי. הוא פנה להתרחק עם יוגי. אסיה ריחמה עליו קצת. אבל רק קצת.
"כנראה שנשארנו אנחנו." פייפר עודדה אותן.
הן צעדו לתוך החורשה.

אסיה הייתה יכולה להעיד על כך שהיא שונאת ללכת בטבע בלבוש קצר. מכל סיבה.
היא ממש לא ידעה היכן הן נמצאות למרות שהבטיחה לסנדרה ופייפר שהן בסדר גמור. למזלן זה היה נכון, אבל מה עלה בגורל האחרים?
היא גילתה מהם הכוחות של סנדרה ופייפר כשהכירה אותן, הם די שימושים, אבל כשאין לך במי להילחם, הכוחות של אסיה היו חסרי תועלת.
היא המשיכה לצעוד עד ששמעה רשרוש.
"שקט…" סיננה. היא הציצה מבעד לענפי העץ שלפניהן, אף אחד לא היה שם.
"שלום!" אמר קול. אבל אסיה כבר לא ראתה שום דבר.
היא מצאה את עצמה קשורה במין-מערה שאמורה להיות בית?
וילונות בגוון פסטל נתלו על הקירות ומיטה אחת ויחידה הוצבה במרכז החדר. אסיה, פייפר וסנדרה היו קשורות לעמוד טוטם גדול ומכוער, מחסום הוצמד לפיה של אסיה. זה הזכיר לה טיול משפחתי לחורבות אינדיאניות עתיקות.
"זוזו אידיוטים!" אסיה שמעה קול. היא ריכזה את מחשבותיה בו. פייפר נעה מעט לצידה, היא ערה.
שני קולות מגושמים להפליא השמיעו שורה של קולות בלתי מוגדרים. הקול הראשון סינן קללה ונכנס למערה יחד עם האחרים.
הקול הראשון היה שייך לבחורה, היא נראתה בת עשרים לכל היותר אבל יצורים קסומים יכולים לחיות לנצח. למרות שהיא נשמעה די אנושית.
היה לה שיער בצבע כסף ועיני זהב מלוכסנות. היא לבשה שמלה לבנה עם חוטי זהב רקומים, רגליה עטו סנדלים בסגנון מצרי. בצבע זהב.
הקולות האחרים היו שייכים לשני בחורים מגודלים. היו להם פנים מעוותות בגוון ירקרק, שניהם עטו לגופם שריונות קרב, חרב הייתה קשורה לכל שריון. לאחד הייתה חרב כסף ולשני זהב. כך גם השריונות.
"ביקשתי כסף, לא מכשפות מטופשות!" רטנה האישה.
"אבל סילביאה-" אמר הבחור בזהב. "מה?!" שאלה סלביאה.
"לא היה להם שום כסף," אמר. פניה של האישה עטו גוון אדמדם.
"אז למה הבאת אותן, טיפש מגודל?"
"את ביקשת אותן." אמר הבחור בכסף.
"לא אני לא! תקשיבו שני סתומים, ביקשתי כסף!" צעקה סילביאה.