ערפל. [1]

צחוק הדהד בשמיים זרועי הכוכבים. היא חייכה חיוך קטן, זעיר. עיניו החומות ריצדו כמו אש בוערת. הם ישבו ליד הים, הוא ערך לה פיקניק קטן לכבוד יום הולדתה החמישה עשר. היא באמת העריכה את זה, אך לא רצתה להיזכר בחייה. היא לא רצתה להיזכר בכלל שנולדה. כל חייה רדפו אחריה פחדיה, ורוע התפשט בכל מקום שבו רגלה דרכה. "נו.. קייט," לחש קולו של ג'יי בעצבנות,"למה את כל כך עצובה?" הוא נשמע נעלב, היא הביטה בפניו. הוא בהחלט נעלב. ג'יי תמיד היה ילדותי, לכן אהבה אותו כל כך.
הוא תמיד היה שם בשבילה, הוא המשפחה היחידה שנותרה לה. היא נזכרה, שוב בחייה 'הקודמים', דמעה ברחה מעינה והשאירה שובל מלוח על לחיה.
"קייטל. את בסדר?" נשמע קולו המודאג של ג'יי. היא הנהנה למרות ששום דבר לא היה בסדר. היא רצתה להיעלם משם, להיעלם מהעולם. "אני מצטערת ג'יי, אני צריכה ללכת," לחשה חרישית,"תודה על היום המדהים, תודה שזכרת; תודה רבה," הוסיפה ולפני שהוא הספיק להוציא הגה, קייטל רצה במהירות מהמקום, הרוח הצליפה על פניה בחוסר רחמים, שיערה החום נדבק לרקותיה מרוב זיעה.
דמעות התחילו לברוח מעיניה במהירות. היא לא יכלה לשאת את כל זה. היא אינה ידעה לאן הולכת, רגליה לקחו אותה לאן שהרוח נשאה אותם.
רגליה החלו להתעייף. ריאותיה החלו לשרוף. היא החלה להאט, עד שעצרה לגמרי. קייטל הביטה סביב, היא מצאה את עצמה בשדה, דשא גבוה שהגיע למותניה, התנענעה ברוח הקרירה של הלילה.
יללת זאב נשמעה במרחק, צמרמורת עברה בגופה של קייטל.
"איפה אני?" שאלה בשקט, אין תשובה. לחשוש עבר בין הדשא הגבוה, וכאילו כהתרעת אזהרה רוח חזקה העיפה את הדשא לאחור..
שוב הלחשוש, הפעם מזכיר לה יותר נחש. זה היה לחשוש ארסי מלא כעס, שוב צמרמורת של פחד עברה בגבה של קייטל.
אני רוצה לחזור, אמרה לעצמה, היא הביטה סביב, השדה השתרע למרחק רחוק, היא לא ראתה שום סימן לחיים. הלחשוש, נשמע הפעם יותר חזק, כאילו היה ממש מאחוריה. היא הסתובבה, ולא ראתה דבר.
ערפל החל להתקרב אליה, ערפל בצבע מבחיל, ירקרק. עיניה נפערו, והיא הרגישה תחושת ריחוף, הערפל היה קרוב אליה יותר מתמיד, הוא נגע ברגלה בקול לחשוש קטן, והיא התמוטטה על האדמה, עיניה עצומות, אך רגע לפני שהתעלפה, שמעה את קולו המתוק של ג'יי, שנבלע בתוך כל המהומה בראשה.
***
"קייט.." ניסה ג'יי לומר, אבל היא כבר הייתה רחוקה מידי. הוא ידע שהיא מסובכת, ומצבי הרוח שלה הפכפכים. אבל הוא אהב אותה, כידידה. הוא דאג לה, קייטל תמיד מסתבכת בצרות.
הוא החל לעקוב אחריה, היה קשה להדביק אותה, כאשר לא ידעה לאן ללכת היא הייתה רצה נורא מהר.
מתנשם ומתנשף, הגיע לשדה רחב הידיים חמש דקות אחריה, הוא לא ממש שם לב איך הגיעו לכאן, אבל חשב שהם ימצאו את הדרך חזרה בלי בעיה.
הוא שמע לחשושים, וראה ערפל ירקרק מתקדם לכיוונה של קייטל. הוא ניסה לרוץ אליה, ולצעוק לה שתזוז, אך הזמן עצר מלכת, קולו לא נשמע, והיא התמוטטה על האדמה בקול עמום. "קייטל!" מצא את את קולו. עיניו התרוצצו, והערפל הירקרק המשיך להתקדם.
"זה בדיוק כמו סרט אימה.." לחש לעצמו בעוקצנות, אך קולו היה מלא פחד ודאגה לקייטל.
הוא לא חשב על עצמו באותו רגע, לא חשב על זה שיכול להתעלף גם בערפל המשונה ההוא. הוא רק חשב על קייטל, הוא רצה לברוח מהשדה המוזר הזה, ולא להתקרב לפה יותר בחיים.
הוא התקרב אליה, והערפל התחיל לסגור עליהם במהירות, ג'יי חשב שיתעלף גם, אך קרה משהו נורא יותר. הוא התחיל להזות, הזיות נוראות.
העולם החל להסתחרר, והוא ראה את קייטל מלאה בדם, ומפלצות משונות אוכלות אותה, גפיו היו איטים והוא לא יכל להגן עליה מפניהם.
הוא הביט סביב, והדשא הגבוה נראה לו כמו חיות טורפות, מלאות בדם על השפתיים. אחת מהם הייתה בולטת, טיגריס גדול פי שתיים מהרגיל, בצבע כחול בוהק, חשף אליו שיניים לבנות וחדות כלהב סכין.
הוא צרח, ונפל אל החשכה גם הוא.