עקבות הירח – פרק 1

הקדמה:
אף פעם לא הקדשתי מחשבה לשאלה, איך אמות?
אך לדעתי, למות במקום מישהו שאתה אוהב, זה המוות הטוב ביותר.
האוטובוס מתחיל לנסוע ואני מתיישבת ליד החלון באחד המושבים הקדמיים.
מביטה אל השדות הירוקים הנפרשים לפני.
אותם שדות בהם אני וג´ייק נהגנו לטייל בילדותנו.
כבר חצי שנה שלא ראיתי את ג´ייק, אפילו לא מכתב אחד.
הבטתי בשדות ודמיינתי את שנינו שוכבים על הדשא ומסתכלים על העננים.
עיני כבר לא יכלו לשאת זאת, התחלתי לבכות.
אני כל כך מתגעגעת אליו, אך ההורים שלי אומרים שהוא בסדר.
לא פעם שאלתי אותם עליו, אבל בכל פעם מחדש, הם המציאו סיפור אחר.
אז החלטתי, אני נוסעת לחפש אותו.
התחושה הזאת, שכל כך מתגעגעים אל מישהו, שמוכנים לעשות הכל כדי לראות אותו,
לשמוע שוב את קולו, או אפילו רק להיות בטוחים שהוא בסדר.
היינו חברים כל כך טובים, אני וג´ייק, כמו… כמו אחים.
אני מעדיפה לחשוב שעזב כיוון שקרה לו משהו, מאשר שעזב מרצונו החופשי.
כך או כך, פרידה היא דבר קשה.

פרק 1
עליתי לאוטובוס והתיישבתי באחד המושבים הקדמיים.
"היעד הבא… ווארקווד" מלמלתי לעצמי והוצאתי את המפה של ארצות הברית מהתרמיל.
למה דווקא לשם? טוב, זה מה שג´ייק כתב לי במכתב האחרון ששלח. שבועות בודדים לאחר שנעלם.
אני זוכרת את המכתב בפרטי פרטים.
~~~~~~~~~~
אליסון יקרה שלי,
סליחה, אני יודע שאת אוהבת שאני קורא לך אלי, אז… אלי יקרה שלי.
אני לא יודע מתי תקבלי את המכתב הזה.
אך כשתקבלי אותו, כנראה כבר לא נהיה יחד,
ולא יהיה לך ממי לבקש תשובות למה שתקראי בעוד כמה שניות.
אבל אני רוצה להגיד לך, אלי, שאני עוזב.
אני לא יכול לספר לך למה, כי אני לא רוצה לפגוע בך.
ואני לא יכול להיות בטוח שרק את תקראי את המכתב הזה,
אז יש דבר אחד שאת חייבת לזכור.
את זוכרת, שכשאבא שלך עבד בנגריה שלו, כשהיינו קטנים, איך אהבנו להסתכל עליו עובד, לעזור לו עם החיתוך.
ואני זוכר, שיום אחד נחתכת מחתיכת עץ.
ירד לך דם ונכנסתי לפאניקה.
אבל את תמיד היית רגועה, ואפילו אז, שאני הייתי אמור להרגיע אותך, את הרגעת אותי.
תבטיחי לי שלא תפסיקי לחפש אותי.
ורק כדי שתמשיכי להיות רגועה, אני בסדר. בנתיים.
אוהב, ומתגעגע,
ג´ייק
~~~~~~~~~~~
ג´ייק לא סתם שלח לי את המכתב הזה, הייתה בו חידה.
הוא תמיד היה זהיר וחכם.
הוא פחד שמישהו אחר ימצא את המכתב הזה, והוא ידע שאני אצליח להבין אותו.
בגלל זה אני נוסעת לווארקווד (עבודת עץ),
שם בטוח יהיו לי תשובות.