ענפים| פרק 1

הענפים הרבים שרטו את זרועותיה של אוולין, לאורך כתפיה הדקות והחשופות. אוושת העלים נשמעת כמאיימת הרחק מאחוריה, איפה שהרוח עוד אינה חדלה לנשוב. בעוד מעיפה מבטה מאחוריה, אוולין המשיכה לרוץ בתוך היער העבות על יד ביתה השברירי. תוך כדי ריצתה המהירה והקצובה היא חלפה על פני עצים ופרחי-בר רבים במהירות שיא. היא הרגישה את החום המתפשט על פניה בעוד רגליה הקטנות סוללות דרך צרה בין העשבים השוטים. חולצתה בצבע הירוק-כהה כבדיוק כמו סביבתה, נדבקה אל גופה. ענפים נוספים לא חדלו לשרוט את גופה של אוולין. החל מכתפיה הדקות, אל מותניה הכחושות, ועד לרגליה הקטנות והשבריריות. ראשה הריק פעל בכוח לאור עייפותה הרבה. רעד עבר בה לפתע, כשראתה דבר-מה זז בין הצמחייה העבה, בהשמעת קול אוושה חזקה ומהירה. אוולין הסתכלה במהירות לצדדיה, ומקור הקול היה בלתי-נראה לעין. בעוד היא ממשיכה ללכת בזהירות על עבר יעדה הלא ידוע, המשיכה אוולין להסתכל עוד פעמים רבות אל צדדיה. לא פעם דמיונה גרם לה לכתמים מטושטשים בשדה הראייה שלה, שהבהילו אותה בכל פעם, כך שאוולין התקדמה לאט יותר מתמיד. השריטות הרבות שנגרמו לה כבר החלו לשרוף ולצרוב בעורה הבהיר. שיערה הערמוני והמתולתל קלות התבדר ברוח שחזרה לנשוב. בעוד עיניה הירוקות והעמוקות שבו לחפש איומים אפשריים סביבה, נשמעו עוד רעשים חשודים. 'זו רק הרוח' אמרה לעצמה אוולין במחשבתה. ציפורים מעטות ריחפו מעל העצים, והשמיעו קולות צווחה רבים. הרוח החלה לנשוב חזק יותר, וזו הייתה שעת אחר צהריים מאוחרת. עלים התעופפו מעליה ועטפו אותה מכל עבריה. חלקם נצמדו אליה, ומעט אחר כך עזבו אותה במעופם בעקבות הרוח הקרירה שלא חדלה לנשוב. בהליכתה, אוולין שמה לב אל חיפושית קטנה על סף נפילה מענף דקיק ביותר. היא הושיטה ידה בתזמון מושלם, והחיפושית הקטנה נפלה קלות אל ידה. היא הניחה אותה חזרה על ענף יציב יותר והמשיכה ללכת. בעוד השמיים החלו להחשיך סביבה, החליטה שהגיע הזמן לשוב לריצתה. בעוד היא רצה וצוברת מהירות, ושוב הכל סביבה הופך מטושטש, היא מוסטת בחוזקה ממסלולה בגלל עצם לא ברור, מחוספס ושורט. בעוד ראשה הוטח בגזע עץ, היא מביטה באיטיות מעלה, ומבחינה בעצם שהעיף אותה ממסלולה. היא ראתה בבירור ענף יחיד, בצורה שדומה לא פחות וללא יותר, לכף יד אנושית.