עניין של חיים ומוות- פרק 6

ככל שהימים עברו, התברר לסקארה שש לה בעיה.
אין לה מושג איך להשיט ספינה.
היא הניחה שככל שיעבור הזמן היא תלמד את דקויות השיט, כך שגם אם לא תוכל להיחשב לקברניטה מבריקה לפחות תוכל להשאיר את חרטום הספינה דרך קבע בכיוון שהיא רוצה.
אבל נראה שזה הרבה יותר מסובך משחשבה. עברו כבר כשבועיים מאז שנמלטה מהחוף עם ספינת הפיראטים הגנובה ולמרות זאת היא עדיין לא התקרבה אפילו במעט להבין מחצית מהמתגים שהפעילו את הספינה. הדבר היחיד שהיא ידעה לעשות בצורה מניחה את הדעת היה לפתוח ולקפל את המפרשים, דבר שקרה די בטעות- היא לחצה בסקרנות על צמד של כפתורים וערימה של מפרשים צנחה על ראשה. לאחר שנחלצה מתוך הערימה היא החליטה להניח לספינה.
במקום לבזבז את זמנה על ניסיונות ניווט כושלים ומתסכלים, היא הילתה את מרבית ימיה בעמדת התצפית שמעל המפרשים. בחדר הקפטן ובעוד כמה חדרים היא הצליחה למצוא מספר ספרים מרשים יחסית לספינת פיראטים, מה שהעסיק אותה בצורה לא רעה בכלל- עדיף על קבירה תחת ערימות מפרשים. בלילה היא הקדישה כמה שעות לשמירה, אבל את השאר לשינה אין שום מטורף שיתקוף ספינה של "קשר השישה" כאשר דגלה מונף. וזה לא שהיה לה מושג כיצד לקפל אותו, כי מתברר שזה אשרי רק באמצעות המתגים. כל ניסיון אחר עלה בתוהו. היא החליטה להותיר אותו כמו שהוא. הרתעת אויבים היה יתרון לא צפוי עליו היא לא עומדת לוותר.
בעיה נוספת שצצה עם חלוף הימים הייתה השעמום. כבכר לאחר שבוע וחצי הספיקה סקארה לבחון כל סנטימטר וסנטימטר בספינה הענקית בשיטוטיה חסרי המטרה. אומנם במשך שנים היא נדדה לבדה, אבל השיט בעודה מבודדת לחלוטין בלב ים איים להוציא אותה מדעתה. היא הספיקה למפות כל קרש בספינה, לספור את סלילי החבלים, לאמוד את הזמן לו תספיק אספקת המזון (לא הרבה, כנראה שהיא חטפה את הספינה לפני שהספיקו בעליה למלא את המטענים) ואפילו לגלות קן של יצורים שהזכירו במידה מחשידה שילוב בין שחפים ועכבישים, שהתגוררו תחת לאחת המיטות במגורי המלחים.
עוד כמה שבועות כאלו והיא תתחרפן, היא החליטה, בעודה יושבת בעמדת התצפית כפי שעשתה כמעט כל יום. תתחרפן ותגווע ברעב. האוכל יספיק אולי לשלושה שבועות נוספים, מה שבהחלט לא סביר. יותר הגיוני שהיא תחלוק אותו עם אותם שחפי- עכביש ותולעים והוא יספיק לפחות משבועיים.
היא תמיד נשאה איתה את המפה בעודה יושבת בעמדת התצפית ובוהה באופק, מתוך איזו תקווה שהיא תצליח להגיע בדרך נס קרוב ליעדה. היא ניסתה לעתים להיעזר בה בניסיון להבין היכן היא נמצאת ולהיכן היא מנסה להפליג. אבל היום היא הרימה ידיים באופן סופי והכריזה שאין בזה שום טעם, בהתחשב בעובדה שלפי המפה היא הייתה אמורה לעגון לחופיו של אי קרוב ומאוכלס. בפועל, לעומת זאת. במרחק קילומטרים לכל כיוון לא נראה אלא ים כחול וחלק כפנינה.
היא העבירה דף בספר שלה, ספר הרפתקאות מתפורר שמצאה על שידתו של אחד החובלים. סיפור די נחמד, דווקא- יותר טוב מהרומן הנורא ההוא שמצאה בבטן הספינה לפני כמה ימים. פלא שהושאר יחד עם המען, הרחק מעיני כל.
לא פעם עלה בדעתה שהדבר שהיא עושה עכשיו הוא מטופש וחסר טעם. לנסוע ליעד בלתי ידוע, בדרך לא מוכרת כשאין לה מושג כיצד להגיע למקום כלשהו, אפילו לא פירור של רמז. לנסוע לבד בלב ים עם אספקה מוגבלת של מזון ושתייה על ספינת פיראטים גנובה ומונעת בקסם. מפתיע שהיא לא מצאה את עצמה עדיין על קרקעית הים יחד עם הדגים- במקרה הטוב. היא פחדה לחשוב מה עלול לקרות אם הקסם המרוסק יבגוד בה. אם זה יקרה, סביר להניח שתעבור עוד הרה זוועות לפני שתחזיר את נשמתה לשישה.
כמה אירוני, נראה שבכל מקום אליו תגיע היא תמצא את עצמה מתעסקת בקסם. סקארה העיפה מבט לכיוון חדרו של הקפטן, היכן שהשאירה את הפסלון, נעול בתיבת השלל. הקסם רודף אותה, אין ספק בכך. לאן שלא תלך, הוא ירדוף אותה.
משחק של חתול ועכבר, אם כך. במשך מאות שנים משפחתה שיחקה את החתול והקסם את העכבר. כעת התפקידים משתנים- ומדהים עד כמה מהירות ריצתן של כפות העכבר איטית.
אנשים שעוסקים בקסם הם פושעים. בין אם מדובר בקוסם יחיד וחובב שמצא בעליית הגג של סבתו ספר קסמים עתיק או בחבורת אנשים הנאבקים לתעל את איזון הקסם ולרתמו לרצונותיהם, מדובר בפשע. מאז שאיבד הקסם את יציבותו באופן סופי ונהפך לכוח הרסני וחסר רחמים הוא הוצא מהחוק ונהפך לטאבו. החוק אומנם לא מתפשט במהירות, אבל השפעותיו של הקסם כן.
הקשר בין מאזן הקסם וזרימת החיים- הכוח הקדמוני הבונה את נשמתו של כל דבר, מגרגירי חול ועד לאדם- הוא הדוק. ומהרגע בו נשבר האחד, מתרסק גם השני.
בשנים המעטות שלאחר השבירה המוחלטת של הקסם, בני האדם הוסיפו להשתמש בו כפי שהשתמשו בו מאז ומתמיד. אחרי הכל, התרבות, המנהגים, הכלכלה- הכל מושתת על הקסם. האדם הסתמך עליו כעיוור, שיספק את צרכיו וסמך על כך שיהווה תחליף לכל פיתוח טכנולוגי יקר וחסר כל עם.
סביר להניח גם היו משתמשים בו עד היום, אלמלא תחילתה של ילודת התמותה.
בהתחלה, היו בטוחים שמדובר בלא יותר משגיאה קלה בזרימת החיים. אולי משהו שעשתה האם ששילח בה את זעם השישה או אפילו את זעמם של אלו שמעליהם. אבל ככל שהתופעה התרבתה, היה ברור שמשהו לא בסדר. ולא איחר היום בו הבין האדם שהאשם הוא הקסם.
עכשיו זו כבר הייתה מגיפה.